פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן
פרק כב · פסוק כא
כא. בשלמים יש שני מינים: נדר ונדבה. גם התודה היא או נדר או נדבה, ראה לעיל על ז יא.
"לפלא נדר". התרגומים הראב"ע ורש"י, דעת כולם היא, שפירוש "פלא נדר" (במדבר טו ג): בטא נדר. ההבדל בין הקדשה של נדר וזו של נדבה, הוא בזה, שבנדר באה ההקדשה אחרי ביטוי הנדר, ואילו בנדבה באה ההקדשה יחד עם ביטוי הנדבה. לכן אמור כאן: "כי יקריב" (כלומר: כי יקדיש, ראה ביאור לא ב), לאחר שכבר הפליא אותו. "פלא" עיקר מובנו הפריש – פרש, בטא (גם "נפלאות" מתרגמים: "פרישין"). ואולי משמעו: הבדל, שלם. אולם הביאור הזה, אם לא נאמר להבדיל בין פעל לבין הפעיל, אינו מתאים לבמדבר ו ב.
"לא יהיה בו", אוסר לגרום מום בקדשים. ביחוד בנוגע לנדבה יש להבין את הפסוק כך. משם כך נכתב איסור מיוחד על שלמים, ואין ללמוד עליו מעולה, לפי שאין בהם הדין, כמו בעולה, שצריך להקריב זכר.