אור ברסלב

פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן

פרק כב · פסוק ח

פסוק ז

ח. בהתאם למה שהסברנו לעיל, בפתיחה לפי"ז, צריך גם כאן לפרש, כנראה, שלדעת ר' ישמעאל הפסוק מדבר בנבלה ממש ולדעת ר' עקיבא בבשר נחירה. כי אם גם לא ניתן האיסור לתקופת המדבר בלבד, אלא – כפי שיוצא מפסוק ג – גם "לדורותיכם", הרי ברי שקודם שנתפרסם האיסור בדברים יד כא, היה חוק זה מכוון אל הכהנים בלבד. ואפילו אחרי שנבלה נאסרה על כל ישראל, לא היתה האזהרה המיוחדת לכהנים מיותרת, משום שלאלה היתה נבלת חטאת עוף מותרת, בתורת יוצא מן הכלל (השוה מנחות מה.). ומתוך האמור בפרק ז פסוק ב, עולה שכאן אין הבדל בין קדשי קדשים לבין קדשים קלים. וכך נשנה הלאו לכהנים (בפרק כא, פסוק ה) מתוך סיבה דומה. הביאור ההלכתי לזה, שכאן מדובר על נבלת עוף טהור, ניתן לעיל ליז טו (ראה בביאור שם). לדעת הרמב"ן נאסרו כאן כל סוגי נבילה וטריפה, "טרפה" - בהמה שנטרפה על ידי חיה טורפת. נבילה וטריפה נאסרו כאן לכהן לאכילה, כדי להורות, שגם בגלל היטמאות זו הוא נפסל (עי' רמב"ן יא מ) לעבוד עבודת הקודש ולאכל קדשים. נראים גם דברי ביאורו של ויזל, שהיה הכרח להזהיר במיוחד את הכהנים, שאפילו מן הקרבנות שנתנבלו או שנטרפו לא יאכלו. ויתכן שלזה התכוון יחזקאל באמרו (מד לא): "כל נבלה וטרפה וגו'", מה שמוכח גם מן הקישור של "נבלה וטרפה ב"בשר פיגול" בפסוק אחד (שם ד יד). ולפי זה פסוק ח שלפנינו הוא המשך לפסוק ז "כי לחמו הוא", כלומר: הקדשים הם "לחם הכהן": ברם, גם את זה לא יאכל, אם הוא נבילה וטריפה.

תוכן העניינים

פירושי רד"צ הופמן על ויקרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה