אור ברסלב

פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן

פרק כב · פסוק ז

פסוק ו

"כי לחמו הוא". אין זה מתכוון לתת טעם לדבר, מדוע אינו מחייב לחכות עוד אחרי ביאת השמש, שהרי אין קרבן כפרה לטומאות שעליהן מדובר כאן: אלא מתקבל על הדעת יותר שכאן ניתן הנימוק שכהן מותר לו לאכול קדשים. לעיל י, יג-יד מצוה משה לאהרן ולבניו לאכול את הקרבן בנימוק: "כי חקך וחק בניך הוא" (היינו: זאת היא הכנסה שקצובה לך מה'), וכך נאמר כאן, שהכהן יאכל מן הקדשים, משום שלחמו הוא (שהוקצב לו מה'). ואף על פי שגם על המתנות המורמות לכהנים מן הקרבנות ייאמר "לחמו", הרי בכל זאת הכוונה היא כאן בהכרח מתנות כאלה שהן תדירות וקבועות יותר ושהכהן יכול לסמוך עליהן בוודאות ולראות בהן את לחם יומו. מתנות כאלו עוד לא נזכרו בחוקים שניתנו עד כאן. ומכיון שאחר כך (במדבר יח) נקבע מעשר ללוים, ותרומה וביכורים ומעשר מן המעשר לכהנים כהכנסות קבועות, יש לשער כי הכתוב שלפנינו מכוון אל אלה. אם קודם שניתנו החוקים שבספר במדבר יח, היו נותנים לכהנים קדשים אחרים שנחשבו כלחם חוקם, או שהכתוב כאן מכוון לחוקים שעתידים היו להינתן – אין להכריע.

תוכן העניינים

פירושי רד"צ הופמן על ויקרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה