פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן
פרק כא · פסוק כג
"אך אל וגו'". הרמב"ם, הלכות ביאת המקדש ו א, מפרש את הפסוק כך, שהכניסה אל הקודש "מן המזבח ולפנים" אסורה לכהן בעל מום, אף על פי שלפי רמב"ם שם ט א הכניסה מותרת לזר (השוה משנה למלך, שם). אולם הרמב"ן (בספר המצוות ל"ת סט) סובר, שהאיסור שנאמר במשנת כלים א ט, שלפיו אסור לבעל מום ליכנס ל"בין האולם ולמזבח", הוא רק מ"מעלות דרבנן", ואילו מדאורייתא הכניסה אל הקודש מותרת. לפי זה מדבר הכתוב כאן רק על הגישה אל העבודה, והיינו "אל הפרכת" מכוון בעיקר אל העבודה ליד הפרוכת בפנים הקודש ביום הכפורים (פרשה טז), ואילו "ואל המזבח", מציין את עבודת המזבח הרגילה בכל ימות השנה. כאן יש להרגיש החמרת האיסור: לא רק "אל הפרכת", אלא אפילו "אל המזבח". לפי הרמב"ם אסור לגשת אל הפרוכת אפילו למצוה (למשל לעשות רקועי זהב לקודש, השוה עירובין קה.), אם יש שם כהנים אחרים, שהרי לא למצוה אסור בלאו הכי להיכנס שמה. השוה רמב"ם הלכות ביאת המקדש ב ד.
"ולא יחלל", מכאן, שעבודת בעל מום נחשבת לעבודה מחוללת.
"את מִקְדָשַי", לדעת הרמב"ם נכללו בזה השטחים המקודשים: ולפי הרמב"ן מקדשי - קדשי.
"מקדשם". אני מציין אותם (את מקדשי) כקדושים.