פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן
פרק כא · פסוק כב
כב-כג. "לחם וגו'". הקודש שנאכל לכהן הוא לחם אלהיו: "כהנים משלחן גבוה קזכו" (חולין קכ.). אך לבעל מום הותר לאכול גם קודש קדשים, כגון חטאת ואשם וכיוצא בהן, וגם קדשים קלים, בכורות ודומיהן (ראה מבוא לקרבנות: תכנה של תורת הקרבנות). ולא למותר הוא ההיתר של אכילת קדשים קלים, מאחר שאפילו אכילת קודש קדשים הותרה. שהיו יכולים לחשוב, כי דוקא בקדשים קלים אין לו חלק לבעל מום, שהרי המורם מהם ניתן לכהנים חלף עבודתם, ואילו אכילת קודש קדשים אינה תשלומים חלף העבודה, אלא חובה (השוה י יז).