פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן
פרק כא · פסוק כא
כא. החוק הכולל חוזר ונשנה בביטוים שונים בחלקם, כך שבחוק שלפנינו יש כלל ופרט וכלל, שלפיו נכללים בהם כל המומים הדומים להם.
"מזרע אהרן הכהן". ייתכן שבא להדגיש, כמו "מזרעך" (לעיל בפסוק יז), שאפילו זרעו של אהרן אסור לשמש בקודש אם הוא בעל מום. לעומת זאת סובר ויזל, שזה בא ללמד, שרק בכהנים מזרע אהרן פוסל מום לעבודה, ולא בזר. באותן העבודות בקודש, הכשרות בזר, אין הבדל בין זר תמים ובין זר בעל מום. ומה שהכתוב עבר מנוכח (מזרעך") לנסתר ("מזרע אהרן"), הוא משום שהמשך הדיבור נמסר באותה לשון שניתן למשה. סדר כזה נמצא גם להלן בפרק כב, פסוקים ג-ד.
"אשי ה'". בביטוי זה ובביטוי "לחם אלהיו" נמצא טעם האיסור.
"מום בו", בזה מתואר חילול העבודה כאחת העבירות החמורות. השוה לעיל כ ט: "אביו ואמו קלל" (ראב"ע).