אור ברסלב

פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן

פרק כא · פסוק יז

פסוק טו

טז-יז. מזרעך. הרמב"ן מעיר הערה קולעת, כי המומים שבפרשה זו, וכן הטומאות להלן, כב ד הם רק כאלו שאפשרים הם בעתיד לגבי צאצאי אהרן, שהרי באהרן עצמו (וכנראה גם בבניו) לא אירעו דברים כאלה.

"אל אהרן". ולא "ואל בניו". כמו בכב ב, כי לזה לא היה מתאים לכתוב "איש מזרעך", השוה פסוק כא.

"אשר יהיה בו מום". הפסוק הראשון מלמד בדרך כלל, שכל מום פוסל לעובד עבודה בקודש. הפסוק הבא מתחיל בהרצאת פרטים, וחוזר על הפסוק הכולל בקצרה.

"איש" בא להוציא את הקטן, שהוא פסול לעבודה. ומנהג היה בין הכהנים לא לתת להתקרב לעבודה בגיל למטה מעשרים שנה (חולין כד:).

"לחם וגו'". בביטוי זה נמצא גם טעם האיסור. רק מי שהוא שלם גם בגופו ראוי לגשת לפני ה' כבא כחו של העם ולהקריב לו את מתנות העם ולשרת בקודש. בפסוק הבא וכן בכא וכג, נשנות העבודות השונות האסורות. אפילו עבודות פחות חשובות, כגון יציקה ובלילה (השוה לעיל על ב ז), אסורות להיעשות על ידי כהן בעל מום. אולם אינו לוקה אלא על "עבודות תמות" (עבודות נשלמות), יומא כד: השוה זבחים קיב: רמבם הלכות ביאת המקדש ט י, ומשנה למלך הלכות תמידין ומוספין ב י.

ויזל העיר כאן: אף על פי שיציקה ובלילה כשרות גם בזר (מנחות יח: רמב"ם, מעשי הקרבנות יב כג) והוא הרי כשר גם אם מום בו (השוה ביאור לפסוק כא), בכל זאת אסור לכהן לעבוד עבודה זו, אם הוא בעל מום, משום שהוא ניגש אל העבודה בתורת כהן ובבחינה זו עליו להיות בלא מום. ואין בזה שום סתירה לקבלה, שלפיה זר העובד בבמה היה צריך להיות בלא מום (ראה המובא בביאור לפסוק הבא) שהרי בבמה עבד גם הזר בבחינת כהן.

תוכן העניינים

פירושי רד"צ הופמן על ויקרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה