אור ברסלב

פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן

פרק כא · פסוק טו

פסוק יד

"ולא יחלל". אין לפרשו כמו בפסוק ו או בפסוק ט ("את אביה היא מחללת"), כי לא היה נכון להגיד, שהכהן הגדול לא יקח אשה שאסורה לו, משום שעל ידי כך הוא מחלל את בניו, אדרבה, הכתוב בא ללמדנו שהילדים הנולדים מנישואין כאלה, הם חללים (חלל או חללה) ופסולים לעבודת כהן (וכמו כן לנישואין עם כהן, פסוק ז). ואפילו בן בנולד לכהן גדול מאלמנה, שהיא הרי כשרה לכהן הדיוט, הוא פסול לכל עבודות הכהונה. וכל שכן אם הכהן נשא גרושה וכיוצא בה, שהיא אסורה לכל כהן. אגב, יש כאן איסור לחלל את זרעו. גם האשה מתחללת, אם נישאת לכהן והיא אסורה לו (קידושין עז.). כהן המקדש אשה, שלפי הפרשה שלפנינו היא אסורה לו ואח"כ בא עליה, עובר בשני לאוין (לוקה שתים), קידושין עח:

"בעמיו". לפי פשוטו בא ללמד, שאסור לו לעשות כן לעיני בני עמו שכן עליו להיות הגדול מכולם. אדרבה, הוא צריך לשמש דוגמה לכל גם בשמירתו על טהרת המשפחה ויחסה. חכמינו במס' קידושין עז. ובתורת כהנים סומכים על זה את ההלכה, שגם בת חלל שנשא בת ישראל, פסולה לכהונה: ואילו בת חללה שנישאת לישראל כשר, כשרה לכהונה (הטעם לכך הובא על ידי הירש).

"כי אני ה'". אסור להפקיר את כבודו, משום שקיבלו מיד ה' ומצווה לשמרו לדורותיו.

תוכן העניינים

פירושי רד"צ הופמן על ויקרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה