פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן
פרק כא · פסוק יב
"ומן וגו'". אפילו לעזוב את המקדש, כדי ללוות את ארון המת, אסור לו לכהן גדול. כאן כתוב "מקדש", ולא "משכן" או "אהל מועד" (השוה לעיל י ז). משום שהדברים כאן מכוונים לדורות, שלהם יהיה בית קבוע. אולם "מקדש" מציין בכלל גם את אוהל מועד (שמות כה ח). לדעת ר' מאיר (סנהדרין יח:) מותר לכהן הגדול ללכת אחרי המטה, ואפילו ר' יהודה אינו אוסר, אלא משום חשש שיבוא לידי טומאה. הכתוב אוסר לפי זה רק את היציאה מן המקדש, ומובן מאליו, שזאת דווקא בשעת עבודתו של הכהן הגדול.
"ולא יחלל". יהיה זה חילול המקדש אם יעזבהו בשל מת. לדעת רש"י ורמב"ם (ספר המצוות ל"ת קסה) אין כאן איסור אלא מאמר שלילי: לא יחלל את המקדש על ידי כך שעושה עבודתו באבלותו וגו' (השוה רמב"ן). מתוך פסוק זה יש גם להסיק, שהכהן הגדול אפילו באנינותו (היינו: ביום מות אחד מקרוביו, שהוזכרו בפסוק ב, או אשתו) רשאי לעבוד, מה שאין כן בכהן הדיוט. לפי רמב"ן יש ללמוד את הדין האחרון מזה, שכאן נאסר רק לכהן הגדול לצאת מן המקדש, ולא לכהן הדיוט. ואילו היה מותר לזה האחרון לעבוד, היה גם הוא אסור לעזוב את העובדה בגלל מת, השוה עוד לעיל על י ז.
"אני ה'". הריהו עובד את עבודת המקדש בשם ה'.