פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן
פרק כא · פסוק י
י-יב. "הכהן הגדול מאחיו". זהו התואר המלא של הכהן הגדול, שבמקומו יבוא במקוצר "הכהן הגדול" (השוה במדבר לה כה, יהושע כ ו, מלכים-ב יב, יא, כב ד, כג ד, ופעמים רבות בחגי וזכריה, השוה לעיל: מבוא לקרבנות, מנחת חביתין של הכהן הגדול). לדעת הספרא יהיה הכהן הגדול המצויין בין אחיו מכמה בחינות.
"יוצק על ראשו". גם בני אהרן נקראים בשם "משוחים" (במדבר ג ג), מפני שהוזה עליהם שמן המשחה (ויקרא ח ל), אולם רק לאהרן הוצק שמן על הראש (ראה לעיל על ח יב).
"ומלא וגו'". כמו לעיל טז לב. מריבוי התוארים שניתנו כאן לכהן הגדול, מסיקה ברייתא אחת (בהוריות יב:), שמחוץ לדין אחד ("מקריב אונן", פסוק יב) חלים הצוויים שכאן גם על כהן משוח מלחמה ועל כהן מרובה בבגדים (עיין לעיל על ד ג). שונה מזה דעתו של הרמב"ם, עיין משנה למלך בהלכות כלי המקדש ה ו.
"את ראשו". בעוד שלכהן הדיוט מותר להביע את אבלותו על ידי קריעת בגדיו וגידול פרע שער ראשו, הכהן הגדול אינו רשאי אפילו זאת (עיין לעיל על י ח). אולם הרמב"ם בהלכות ביאת מקדש א י סובר, שלכהן גדול אסורות היו תמיד פריעה ופרימה, משום שהיה צריך להיות תמיד במקדש, מה שהיה אסור במצב של פריעה ופרימה, כפי שיוצא מתוך יחזקאל מד כ. לפי זה כוונת הכתוב כאן, שלכהן הגדול אסור היה אפילו על מת לגדל פרע ולפרום את בגדיו, וכל שכן שאסור לו לעשות זאת בלי סיבה, השווה מבוא לקרבנות - אחידותה ושלמותה של תורת הקרבנות. על דבר "פרם" עיין לעיל על יג מה. לדעת ר' ישמעאל גם הכהן הגדול פורם את בגדיו, אולם עושה זאת מלמטה, ולא מלמעלה (הוריות יב:).