פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן
פרק כ · פסוק ו
ו. גם ההתמסרות אל האובות ואל הידעונים נקראת בשם "זנות". כפי שהעירונו כבר לעיל בפרק יט פסוק לא, מדובר כאן על משביע המתים עצמו, שפונה אל האובות, כדי שינחש עתידות באמצעותם. זו מרידה בה' ולכן נקראת "זנות".
"והכרתי אתו", עונש כרת זה יבא גם במקרה שהעם יעלימו עין מן העבריין והוא ניצול מן העונש שמגיע לו. להלן, בפסוק כז, נאמר בסוף הפרשה כולה, שהשואל באובות ייענש ברגימה. הטעם משום מה זה נאמר דווקא בסוף הפרשה, יתברר במקומו. עוד יש להתחשב בזה שבעל אוב דומה לעובד המולך, שמלבד הסקילה גם עונש כרת חל עליו, וכנראה שמטעם זה נקשרו שני החוקים זה אל זה. עונש כפול כזה יימצא גם בהרבה איסורי עריות (השוה גם רש"י לפסוק כז).