פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן
פרק כ · פסוק ה
"ובמשפחתו". וודאי פירושו הנוהים אחריו, שהרי אחר זה נאמר "ואת כל הזונים אחריו". אולם רש"י (לפי תו"כ) סבור, כי גם בני המשפחה ראויים לעונש, מכיוון שעל פי רוב מסייעים הם בידי העבריין על ידי שמחפים עליו. אולם לבני המשפחה אינה נשקפת סכנת עונש כרת, אלא עונשים אחרים. בכרת ייענשו רק "כל הזונים וגו'", כלומר: אלה, שהולכים בדרכיו "לזנות אחרי המולך". אלה המחקים את העבריין הראשון נענשים באותה מידה כמו העבריין עצמו, כמו שגם בעיר הנדחת (דברים יג יג ואילך) המפותים נענשים כמו המפתים. בלשון "זנות" משתמש הכתוב בדברו על עבודת אלילים ועבירות דומות לזו, משום שאלה הם מעשי מרידה בה' והכרה באדונים אחרים.
לפי דילמאן, בינטש וברתוליט הפסוקים ב-ג הם נוסחאות מקבילות שסותרות זו את זו, שבכדי להשוות אותם, הוסיף ה"עורך" את פסוק ד. אולם ההנחה הזאת לא תיתכן, כי לו רצה ה"עורך" באמת לפשר בין שני הפסוקים הסותרים, כביכול, זה את זה, היה מסתפק בכך, להעמיד פסוק ד לפני פסוק ג ולהכניס את הסירוס ("ונתתי אני את פני") בזה האחרון, ולמה עוד ההחזרה על אזהרת העונש בפסוק ה? מלבד זה מוכיח פסוק ה, שמרחיב את העונש גם על משפחתו ועל כל הזונים אחריו, שיש כאן לפנינו חוק מקורי, ולא הוספה מצד מבקר סדרן.