פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן
פרק יט · פסוק לב
לב. לאחר שהתורה הזהירה מפני עבודת אלילים ושיננה וחזרה ושיננה את מצות השבת, באה מצוה הקרובה לצו של כיבוד אב ואם, החיוב לכבד את אבות האומה כולה, את החכמים וכן את הזקנים, שגם הם, מבחינה ידועה אבותיה של האומה. "שיבה" פירושו "שערות שהלבינו", מכאן נקרא הזקן "איש שיבה" (דברים לב כה). לדעת חכמינו "זקן": זה שקנה חכמה, וכן זקני העיר אינם נקראים כך על שם גילם, אלא על שהם מצטיינים בחכמתם ובינתם. "תקום" "והדרת" מוסבים על שניהם (על השיבה ועל הזקן).
"ויראת וגו'". כיוון שטבע הצעירים לזלזל בזקנים, והישישים חלשים הם מתבוע את עלבונם, לכך הדגישה התורה את הלאו במלים "ויראת וגו'" (השוה פסוק יד).