אור ברסלב

פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן

פרק יט · פסוק לא

פסוק ל

לא. "אל תפנו". בדומה למעלה, פסוקים ג-ד, משולבים גם כאן הפסוקים ל-לא. הדימוי מתבטא בתוכן ובנוסח. בדברים (יח, י-יא) כתוב: "לא ימצא בך... שואל אוב", לדעת רש"י בסנהדרין סה. מצווה הפסוק שלפנינו, שלא לשאול באובות, ואילו במשנה תורה מכוון האיסור אל האובות עצמם. אלה האחרונים נידונים לסקילה, ואילו השואל רק עובר על לאו ואינו נענש, בתוספות שם סותרים את דברי רש"י וסבורים להפך, כי כאן מדובר על האוב עצמו. "קרבן אהרן" וגם ויזל משתדלים להצדיק את רש"י בפני ערעורם של התוספות. אולם הרב מקלנבורג וגם מלבי"ם מוכיחים, שרש"י בעצמו חזר בו מפירושו זה במקומות אחרים ושהצדק עם התוספות (שגם הרמב"ם מסכים עמהם), כפי שיוצא מהתלמוד ומהספרא. אולם השוה עירובין יז: מה שמחזק דעתו של רש"י. אך כנראה, היתה לפני הרמב"ם בספר המצוות נוסחא שונה מתלמוד עירובין (השוה מלבי"ם).

דוגמא של שאלה באוב ניתנת לנו בסיפור הידוע בשמואל-א כח, שהוא, אגב, פרק המעיד על עתיקותו של החוק שלפנינו (ראה שם פסוקים ג וט).

"אוב", זה היה שם הרוח, שבאמצעותו העלו את הנפטר, כדי שיחקור את העתידות. לכן אפשר גם לצוות למשביע עצמו: "אל תפנו אל האובות", באשר הוא פונה אל האוב ומשתמש בו. רוח זה נקרא בפי חכמינו "פיתום" (ביוונית πύθων) ומשמיע קולו מתוך שחיו של משביע האוב. מכאן תרגום השבעים ל"אוב": ἐγγαστρίμυϑος (=מדבר מתוך הבטן). גם יוספוס אומר, כי בעלת האוב שבסיפור על שאול היתה דוברת מתוך הבטן. משביע או משבעת המתים נקראים בעל-אוב או בעלת-אוב על שם שהאוב נמצא ברשותם. ובזה מתבאר הפסוק דלהלן (כ כז): "ואיש... כי יהיה בהם אוב". האובות היו מהגים בלחש (ישעיה ח יט, כט ד). מסנהדרין, שם, יוצא, כנראה, שרוח הנפטר נכנס לתוך בעל אוב והשמיע את קולו משחיו או מבין הפרקים (עיין לוי, מילון תלמודי, ערך "פיתום").

"ידעוני". לפי סנהדרין שם, דומה לאוב, ונבדל ממנו רק בזה, שהוא נותן לרוח לדבר מתוך פיו ("מדבר בפיו"). וזה הוא עושה באמצעות עצם של חיה ששמה היה "ידוע" (השוה פירושי למשנת סנהדרין ז ז). לפי ההוראה המילולית: אוב – נאד, ידעוני – ידען. לפי מדרש תנחומא המובא בילקוט שמואל-א כח, בעל האוב אינו שומע מה שהנפטר מדבר, אבל רואה אותו, ואילו השואל אינו רואה, אבל שומע. ואולי מכאן השם "אוב", כלומר "נבוב" – חלול וריק, כמו נבוב מוח, איש בער (השוה איוב יא יב).

הידעוני אפשר שידע מה שהנפטר מדבר, מכאן שמו (השוה הביטויים הגרמניים: ein weiser Mann, eine weise Frau). היו עוד צורות אחרות של שאלת המתים ונכללו בביטוי "דורש אל המתים" שבמשנה תורה.

"אל תבקשו וגו'". אל תבקשו ולא תשאלו אותם, כי בתעלולים כאלה תטמאו עצמכם, ולא רק באופן סמלי אלא ממש ("טמא ב'", ראה מבוא לטומאה וטהרה: קיצור תכנם של חוקי מאכלות אסורות, וביאור ליא כד), אתם תטמאו עצמכם, בגוף ובנפש, ותהיו פונים, מן ה' ופונים אל הריק ואל המושחת. ארליך ב"מקרא כפשוטו" רוצה לקשר את המלים "אל תבקשו" עם "ואל הידעונים", ולפי זה נקשר כאן הפועל "בקש" עם "אל" מפני הדמיון למלה "אל" בראשית הפסוק, כמו "דרש" בישעיה ח יט.

תוכן העניינים

פירושי רד"צ הופמן על ויקרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה