פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן
פרק יט · פסוק ל
"את שבתותי וגו'", מזדהה עם הצווי "זכור" שבעשרת הדברות (שמות כ ח), כאן בתורת ניגוד אל מנהגי עכו"ם. את ה"אותות" של עכו"ם יש לתעב, וכנגד זה שמרו את האותות שלי (שמות לא יג). אולי היה המנהג בחגי העכו"ם להפקיר את הבנות לזנות, ואם היה כך, הרי זה מתאים להזהיר אחרי הלאו בפסוק כט על שמירת השבת, שיש לקיים אותה בקדושה, בה מתקדש האדם ואינו מתחלל.
"ומקדשי וגו'". לפי תרגום יונתן הרי זה מתכוון למועדים שבהם עולים לרגל ברגשי יראה (השוה סוף משנת ברכות). החוק נשנה בפרק כו פסוק ב וגם שם מפרש יונתן כך. אולם הקשר בין שני הצוויים הוא בזה, שהם דורשים מישראל לכבד את הזמנים המקודשים ואת המקומות המקודשים, כדי להרחיק בצורה פעילה מעשית את העבודה זרה ולעבוד את ה' (השוה יבמות ו). וגם בזמן הזה, אף שהמקדש חרב, צריך לנהוג "מורא מקדש", השוה רמב"ם הלכות בית הבחירה ז ז, וכסף משנה שם ו יד.