פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן
פרק יט · פסוק כט
כט-ל. "אל תחלל". באיסור זה נכלל מנהג עכו"ם, שלפיו מסר האב את בתו לזנות לכבוד איזה אליל (השוה במדבר כה א ואילך), אולם כאן מתכוון הלאו לאסור את הפקרת בתו לזנות בכלל, אף אם אינו נעשה לשם פולחן של אליל מיוחד, כי אולי היו סרים מן הדרך עד כדי כך להכניס מנהג תועבה זה אפילו לתוך סדר עבודת ה'. לפיכך אסרה התורה תחלה על האב להזנות את הבת, ואחר כך היא מזהירה את כל העם באמרה "ולא תזנה וגו'" (השוה רמב"ן).
"הארץ". כלומר: יושבי הארץ (השוה לעיל יח כה, הושע, א ב). לדעת תורת כהנים וסנהדרין עו. אוסר לאו זה על האב למסור את בתו שלא לשם אישות (השוה רש"י ו"מזרחי").
"ולא תזנה הארץ...". תורת כהנים מבאר שלא תזנה (כלומר: לא תבגוד) גם הארץ, שלא תיתן פירותיה. – יונתן מתרגם "ולא תשהון למסבא בנתיכון לגוברין סמוך לפירקיהון..." (לפי דעת ר' עקיבא בסנהדרין, שם).
"זמה", ראה לעיל ביאור לפרק יח פסוק יז.