פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן
פרק יט · פסוק כד
"קדש הלולים". מתוך הביטוי "הלולים" מסיק אחד התנאים שהחוק הזה (רבעי) נוהג רק בגפן. השוה ברכות לה. ותוספות שם ד"ה "ולמאן". סעד לדבר זה יש למצוא בספר שופטים ט כז ("ויבצרו את כרמיהם – ויעשו הלולים"), מששם יוצא כי מנהג ישן היה בישראל לערוך אחר הבציר חג תודה (שנקרא "הלולים"). מתמיהים דברי תרגום יונתן, שמתוך הנוסח שלו "מתפרק מן כהנא" ניכר, שכשומרוני, חושב גם הוא, שנטע רבעי שייך לכהנים ושאפשר לפדותו מהם. אולם דעה זו היא טעות גמורה (מה שגייגר בספרו אורשריפט 181, סבור היה למצוא בברייתא ירושלמי, אינו מוכיח כלום, כפי שכבר הוכיח פינלס בספרו "דרכה של תורה" עמ' קעו ואילך). ברור, ש"קודש" כאן יש לו אותו מובן כמו במעשר שני: השוה דברים יד כב ואילך. סיוע חשוב לכך נותן לנו הכתוב בישעיה סב, ח-ט: "ואם ישתו בני נכר תירושך... כי מאספיו יאכלהו והללו... ומקבציו ישתהו בחצרות קדשי". אין ספק כי לנגד עיני הנביא היתה פרשתנו כאן, שהוא הבין אותה לפי הקבלה המוסמכת.