פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן
פרק יט · פסוק יג
יג-יד. חמש המצוות שבפיסקה זו, מוצאות את נימוקן במלות הסיום "ויראת וגו'" לפיהן נאסרו כאן מעשים, שהעושים אותם אין עליהם פחד של שופט בשר ודם, אבל אסורים מתוך יראת ה'.
"לא תעשק". "עשק" - דכא, מציין את הלחץ שהחזק לוחץ על החלש. בלי פחד מפני שופט, לוחצים על חסרי אונים וגוזלים מהם את רכושם שרכשו כחוק. הלאו "לא תגזול" שבסמוך מלמדנו, ש"עושק" בפסוק שלפנינו, כוונתו: סחיטה, ומה גם שבדברים כד יד נאמר במפורש: "לא תעשוק שכיר וגו'". לפי זה אוסר הלאו כאן את קיפוח רכושו של הזולת. (אולם השוה בבא מציעא מח.).
"ולא תגזול". גם הגזלן אינו ירא מפני השופט ומלסטם בגלוי.
"לא תלין וגו'". עוד פחות יראים מפני שופט בשר ודם, כשאין משלמים לשכיר את שכרו בזמנו. "תלין" הוא לדעת רש"י פועל בגוף נסתרת, ומוסב אל "פעולת", משום שבבנין זה הוא על פי רוב פועל עומד. אמנם, הוא נמצא גם בפועל יוצא באיוב כד ז. "פעולה" מובנה: עבודה, אך גם שכר עבודה (בירמיהו כב יג נמצא במקומה: "פֹּעַל", כן גם באיוב ז ב).
"אתך". רק מי שיש בידו ואינו משלם, עובר על מצוה זו (בבא מציעא קיא.).
"עד בקר". בדברים כד טו נאמר: "ולא תבא עליו השמש", וחכמינו מבארים, שכאן מדובר על שכיר יום, ובמשנה תורה מדובר על שכיר לילה.