פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן
פרק יט · פסוק יב
"ולא... לשקר", מזכיר את הפסוק "וכחש בה ונשבע על שקר" (ה כא), על פי רוב מביא כחש לשבועת שקר. ומכיון שהיו נשבעים בשם ה' (השוה "שבועת ה' תהיה בין שניהם" שמות כב י, ודברים י כ), מביא הדבר לחילול שם ה'. הנשבע חושב כאילו ה' נושא פנים לשקר ויש לו מושג בלתי נכון מה'. לדעת רש"י כוללת המלה "בשמי" כל כינויי ה' (לא רק את שם הויה). אולם הרמב"ן מעיר, ש"בשמי" מתכוונים אל שם הויה בלבד, אבל מתוך סוף הפסוק: "וחללת וגו'" יוצא הדין, כי גם הנשבע בשם אחר או באחד הכינויים ראוי לעונש (שבועות לה: השוה רמב"ם הלכות שבועות ב, ב-ד וכסף משנה, שם).
"וחללת". את המלה "ולא" יש להסב מתוך הפסוק הקודם גם אל פסוק זה, כמו לקמן כב ט, תהלים לח ב, השוה לעיל יח כא. השבעים קוראים בלשון רבים במקום לשון יחיד, וודאי משום שחילוף הלשון היה קשה בעיניהם. אותו שינוי כדי להשוות את הנוסח נמצא בתרגום זה בסיומם של הפסוקים יד, טז, יח, כח, לב (אבל, לתמהוננו, לא בפסוקים ל, ולז) ἐγώ κύριος ὁ ϑεὸς ὑμῶν.