פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן
פרק יט · פסוק יא
יא-יב. בחלק השני של עשרת הדברות (שמות כ יג ואילך) באים האיסורים החמורים (גם ב"לא תגנב" מתכוון הכתוב, לפי הקבלה שלנו, לגניבת נפשות. השוה מכילתא, שם), כאן מוסיפים, כעין נספח לעשרת הדברות, את האיסור לפגוע ברכושו או בכבודו של הזולת ומשננים במיוחד אהבת הרע. אם בעשרת הדברות העיקר הוא הצד המשפטי, הרי הפרשה שלפנינו משוה לנגד עיניה את הבחינה של אהבת הרע. אולם כדי להיות מסור לרע רק מתוך ההכרה שהוא יצור כפיו של ה' ונוצר בצלמו, ולאהוב אותו כמו את עצמו – לכך דרושה דרגה גבוהה של קדושה. "ואהבת לרעך כמוך", בסוף פסוק יח, הוא לפי זה העיקרון, שמשמש מוצא לחוקים דלעיל.
"לא תגנבו". לשון רבים ולשון יחיד משמשות חליפות בפרשתנו. אך בדוחק אפשר היה לבאר מדוע משתמש הכתוב פעם בלשון רבים ופעם בלשון יחיד. אבל בדרך כלל אפשר להגיד רק זאת, שמטרתו של שימוש לשון זה הוא לשנן את החוק גם לציבור וגם לפרט. על הציבור מוטלת החובה להשגיח על קיום החוקים ולהעניש את העברינים, והיחיד הוזהר "לא תהיה אחרי רבים לרעות" (שמות כג ב), מאחר ששום אדם לא ניתן לו להשתמט מהחוק, אף אם היה עומד בודד ויחיד נגד ציבור של עברינים.
"לא תגנובו", ראה שמות כ יג.
"ולא תכחשו ולא תשקרו". רש"י מבאר (לפי ספרא): "לא תכחשו", זוהי אזהרה להכחיש מלוה או פקדון, "לא תשקרו". זוהי אזהרה לנשבע על שקר שבהכחשתו. אין יסוד לביאורו של הרשב"ם, שהלאו "לא תכחשו" מתכוון אל פקדון והלאו "לא תשקרו" אל מלוה, את זאת סותר פסוק כא בפרק ה. יותר פשוט פירושו של הראב"ע, ש"לא תכחשו" מכוון אל פקדון וגם אל מלוה ומזהיר שלא להכחיש דבר שחייבים להחזיר, ואילו "לא תשקרו" מתכוון לאסור דרישת דבר שלא בזכות. אולם הלאו "לא תשקרו" אוסר כל מיני תרמית, מעילה ופגיעה באמת (השוה ויזל).
"איש בעמיתו". מוסב אל כחש ושקר גם יחד. השוה ה כא. על ההבדל בין "כחש ב'" לבין "כחש ל'" עיין לעיל על ה כג.
"עמית", הוא שם מופשט והוראתו: התאחדות, מן עמה - עמם - היות בחברה (השוה זכריה יג ז), אולם על פי רוב נמצא מופשט במקום מוחש, היינו עמית בהוראת גבר עמית (=איש החברה). ולפי זה פירושו קודם כל בן העם (איש ואשה, ספרא) שאתו חיים בחברה.