אור ברסלב

פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן

פרק יט · פסוק י

פסוק ט

"לא תעולל", בדברים כד כא לשון הצו הוא: "כי תבצור כרמך לא תעולל אחריך", משם יוצא ש"עולל" מציין את הבצירה המאוחרת, שקדם לה הבציר העיקרי (השוה ישעיהו יז ו, ד יג, עובדיה א ה). "עולל", פירושו לחזור ולקטוף כמה פעמים (בערבית علّ לחזור ולהשקות), ומכאן עוללות, הבציר הנוסף. משנת פאה ז ד מציינת ענבים מסויימות בשם "עוללות". משום שאינן בשלות עדיין, והושארו כרגיל עד הבציר המאוחר. "כל שאין לה לא כתף ולא נטף", מה שפירושו לפי ר' שמשון: שאין שריגים יוצאים מן הצד החוצה שעליהם גרגרים (כתף), וענבים צפופות בקצותם ונקראות "נטף". לפי הרמב"ם "כתף" פירושו הענפים הקצרים שבצד, שמפני קצרם אינם מידלדלים. אלא מחוברים בשדרה במאונך כמו כתפו של אדם. בענבים מוגמרות הבשלות כל צרכן נמצאים שני המינים, או לכל הפחות אחד מהם, ואילו בענבים שאינן מוגמרות קשורים הגרגרים בשדרה עצמה. (בתוספתא נאמר: "איזהו כתף? פסיגין המחוברות בשדרה זו על גב זו: נטף – ענבים המחוברות בשדה ויורדות". ונכונה יותר נוסחת הירושלמי: "איזהו נטף? תלויות בשדרה ויורדות").

"ופרט". הגרגרים הבודדים (השוה: כלל ופרט), מהשורש פרט - פזר, הפרש. "פרט" בכרם מה ש"לקט" בתבואה.

"תעזוב אותם", אין בעל הכרם מחלק בין העניים לפי ראות עיניו, אלא עליו לעזוב אותם לעניים. ועוד (לפי יומא ל:), אם הוא לקח את המתנות הללו לעצמו שלא כחוק, חייב הוא להניח ולעזוב אותן שוב לעניים. הלאווין שבפסוק שלפנינו הם לאווין הניתקים לעשה (השוה לעיל על ז יח), שהרי "לעני ולגר תעזוב אותם" היא מצות עשה שמחייבת גם אם עברו על הלאו "לא תכלה וגו'", ואשר קיומה מתקן שוב את העבירה.

"אני ה' וגו'". אני הוא אדון הארץ, אלוהי כולכם, של העניים כשל העשירים. וכל אחד צריך להכיר בשעת הקציר, שתבואת הארץ נועדה לא בשבילו בלבד, כי אם גם לעניים ("פאה ועוללות"), ועוד, שיש לו לעבוד לא בשביל עצמו בלבד, אלא גם לטובת העניים והגרים ("לקט ופרט"). השוה פירושו של הירש.

תוכן העניינים

פירושי רד"צ הופמן על ויקרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה