פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן
פרק יט · פסוק טז
"רכיל". מהשורש רכל - רגל, לשוט ולהתהלך הנה והנה, או כסוחר זה עם סחורתו, או כמלשין המביא דיבה מאחד לשני. "רכיל" הוא לפי זה הדיבה, מה שמעבירים מזה אל זה. "הלך רכיל" כוונתו: מדבר לשון הרע, בדומה ל"הלך קרי" - עשות דבר בלתי רצוי.
"בעמיתך", אפשר לו להתפרש: או נגד בני עמך, או בתוך בני עמך. אונקלוס מתרגם: "לא תיכול קורצין" (השוה דניאל ג ח, ו כה). "אכל קרצי דפלוני" - אכל הנתחים של מישהו, דיבור מליצי למלשינות, השוה בערבית اكل لحم (אכול בשר של מישהו). בהוראת רכילות, השוה גם רשב"ם ורמב"ן.
"לא תעמוד על וגו'". מכיון ש"עמד על" מציין גם לקום נגד מישהו (דניאל ח כה, יא יד, דברי הימים-א כא, א), אפשר למצוא כאן את האיסור להתנכל לחיי הרע, בדומה ללאו "לא תרצח" (השוה לעיל על פסוק יא). מכל מקום מכוון האיסור בעיקר אל השופטים ואל העדים. אולם לדעת חכמינו בספרא הכוונה היא, שאסור לעמוד ליד דם רעהו, כלומר: אסור לעזוב אותו אם הוא נמצא בסכנת נפש. תרגום יונתן הבין בצדק, שגם כאן מכוון הביאור אל בית הדין, שהרי הוא מתרגם: לא תמנע זכו דחברך למסהדא עלוי בדינא". (הירושלמי: "ולא תשתוק אידמא דחברך בזמן דאת ידע קשט בדינא"). שני הפירושים מתכוונים לדבר אחד. אם מישהו נאשם אין לשופטים ולעדים לבקש להרשיעו, אלא, אדרבה, עליהם להשתדל להצדיקו עד כמה שאפשר.
"אני ה'". אף על פי שאין השופט ירא משום איש, יש לו לזכור את ה', שרואה ודן את כל מעשיו.