אור ברסלב

פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן

פרק יט · פסוק ד

פסוק ג

ד. תוכן אחד לפסוק שלפנינו ולדיבור השני של עשרת הדברות (על זה מדובר באריכות בהקדמה לדברות). "אל תפנו וגו'" מקביל אל "לא יהיה... על פני" (שמות כ ג).

אלילים, מן אליל, הבל, כלומר: אותם שאין בהם ממש (השוה חולין ט. "אלל" - בשר מת), שחושבים אותם לאלים, ובאמת הם אלילים. ייתכן, כי "אלילים" הוא כינוי של לעג ל"אלים" או ל"אלהים אחרים".

"ואלהי מסכה וגו'". העתקה של הדיבור "לא תעשה לך פסל" (שמות כ ד). לכאורה נראה כאילו הפסוק שלפנינו מאשר את חלוקת עשרת הדברות לפי דעתו של קלווין (השוה ההקדמה שלו לעשרת הדברות). לפיה כוונת הדיבור לאסור לצייר אפילו את אלוהי האמת, וכן היה צריך לפרש גם את הפסוק "אלהי מסכה לא תעשה לך" בספר שמות לד יז. ולכאורה אפשר היה להביא ראיה מן העובדה, שאיסור אחרון זה הוכנס לתוך ספר הברית רק אחרי עשיית עגל הזהב, ואילו בספר הברית, שמות פרק כג, הוא חסר. אולם, אף על פי שהתרגלנו לשיטת הכוזרי לא לראות בעבודת עגל הזהב על ידי עם ישראל פולחן עבודה זרה ממש. הרי הכתוב לא עשה כך. שהרי אמר (שמות לב לא): "חטא... חטאת גדולה ויעשו להם אלהי זהב", גם בדברים מדובר על עגל הזהב כעל אליל (השוה גם תהלים קו כ: "וימירו את כבודם"). התורה אינה עושה שום הפרש בין אם עושים את המסכה לשם סמל הויה או לשם אליל, שניהם בבחינת עבודה זרה. האיסור "לא תשתחוה... ולא תעבדם" בעשרת הדברות שבשמות כ ה מכוון אל "אלהים אחרים" ואל "פסל ותמונה" גם יחד, הרי שהתורה השוותה אותם זה לזה. אולם ראיה לכך, שהתורה מתכוונת בשני האיסורים לאלילים ממש, יש למצוא בשוני של הפעלים "פנה" ו"עשה", שהאיסור הראשון בא לאסור את הפולחן (אפילו לפנות אליהם כדי לשאול באורקל שלהם, השוה מלכים-ב א ב), ואילו האיסור השני אוסר את עשיית העצבים. אילו לא היו שתי צורות של אלילים שוות, צריך היה לכתוב בשניהם או "אל תפנו" או "לא תעשו". הרי בהכרח ששני האיסורים מדברים על פולחן אלילים, אלא שחציו הראשון של הפסוק מדבר על אלילים זרים, או אולי על השמש והירח והכוכבים, שאסור לפנות אליהם, ואחרי כן בא האיסור לעשות אלילים לעצמו. לדעת חכמינו עוברים על הלאו על ידי עשיית האליל בלבד אף אם אין עובדים לו, וכך יש דעה, שהלאו "אל תפנו" אוסר אפילו להתבונן באליל (השוה ספרא ושבת קמט.).

"אני ה'" חוזר על המלה הראשונה של הדברות, שמשמשת יסוד ללאו "לא יהיה לך". לכאורה היה כאן המקום המתאים לדיבור "לא תשא" (שמות כ, ז), אולם, מכיון שכוונת שבועת שוא היא, כרגיל, לגרום לחברו נזק הן בממון הן בנכסים, לכן בא הלאו המקביל להלן (פסוק יב) בין המצוות שבין אדם לחברו.

תוכן העניינים

פירושי רד"צ הופמן על ויקרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה