אור ברסלב

פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן

פרק יט · פסוק ג

פסוק ב

ג. בפרשה שלפנינו ניתנים כל הצוויים של עשרת הדברות בדרך שונה במקצת ועל פי רוב בצורה מקוצרת, כפי שהעיר על זה כבר ר' לוי במדרש רבה. ל"אנכי" מקביל "אני ה' וגו'", "לא יהיה לך" - "ואלהי מסכה וגו'" (פסוק ד), "לא תשא" - "לא תשבעו וגו'" (פסוק יב), "זכור" ו"כבד" – בפסוק שלפנינו, "לא תרצח" - "לא תעמוד על דם" (פסוק טז), "לא תנאף" - "קדושים תהיו" (ראה תנחומא הוצאת בובר), "לא תגנוב" - פסוק יא, "לא תענה" - "לא תלך רכיל" (פסוק טז), "לא תחמוד" - "ואהבת לרעך כמוך" (פסוק יח).

בחמישיה הראשונה מתוך עשרת הדברות, מתחילה פרשה זו בסדר הפוך, משום שכדי להגיע אל הדרגה העליונה של הקדושה, יש להתחיל בתחתונה. כיבוד אב ואם הושוה לכבוד ה': וכדי להגיע לידי ציות מוחלט כלפי ה', יש להתחיל ביראת ההורים. הוראת המלה "יראה" היא לפי ביאור הספרא: "לא ישב במקומו ולא מדבר במקומו ולא סותר את דבריו" (השוה גם קידושין לא:).

ראוי לציין, שכאן נאמר "תיראו" ואילו בדברות כתוב "כבד", ועוד: כאן באה האם תחילה, ואילו בדברות בא האב תחילה (השבעים מקדימים גם כאן את האב לאם). מטבעו ירא האדם את מי שנראה לעינים, יותר מאשר את האל שאינו נראה. "יהי רצון שיהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם", אמר ר' יוחנן בן זכאי לתלמידיו (ברכות כח:). מי שעובר עבירה או עושה דבר מגונה, כמה מתירא הוא מפני בני אדם, ואפילו לעיני הידיד האהוב ביותר פוחדים לעשות עבירה שאין מהססים לעשותה לעיני ה'. לפיכך, אם מתחילים בכיבוד ההורים כדי להתעלות דרגה אחר דרגה עד כיבוד ה', צריך להתחיל ב"מורא", באותו הפחד שאדם אינו מעיז להיראות לפני ההורים כשלבו נוקפו, כדי להגיע לבסוף ליראת שמים. כי דע לך, כשם שההורים משגיחים על כל פסיעה ופסיעה של בניהם ואינם אדישים למעשיהם, כך גם ה' משגיח על מעללי איש. לעומת זה בעשרת הדברות, שמתחילים בה', מצוה הכתוב: "כבד את אביך וגו'", כמו שאתה מכבד את האל הנשגב הבלתי נראה, כי דווקא למכרים ולידידים קרובים אין חולקים על פי רוב את הכבוד המגיע להם. סידרת הדרגות בעשרת הדברות היא: ה', האב, האם, ואילו כאן הפוכה: האם, האב, ה'. בראשונה דבוק הילד באמו בלבד, אחרי כן הוא נטפל אל אביו, והוא צריך להוליך אותו אל ה' (השוה גם רש"י לפסוק ג).

הצעד הראשון לקראת ה' וקדושתו הותווה בדיבור "ואת שבתותי תשמורו". השבת היא האות והמזכרת הנצחית שהקים ה' בינו ובין עם ישראל ("אות היא לעולם"). על ידה יזכור בן ישראל, כי ה' הוא בורא שמים וארץ ואדון כל ברואיו וכי על כן כולם עבדיו. השבת היא לפי זה האות, שמזכיר תמיד את ה' בתורת אדון ובורא עולם. העובדה שה' הקים אות כזה בינו ובין עם ישראל, רומז על היחס המיוחד שבין אלהים ובין עם ישראל וליעודו של ישראל להיות עם קדוש (שמות לא יג), וכן מביאה שמירת השבת לידי הכרה שה' הוא אלוהי ישראל ("אני ה' אלהיכם"), בורא העולם ואדונו ומצוה הכל. – החמישיה הראשונה של הדברות (הכוללת מצוות שבין אדם למקום) אפשר לה להיחלק לשני חלקים: שלושת הדברות הראשונות מתייחסים במישרין אל אלהים: השתים שבאות אחריהן, משננות את שמירת קדושת השבת כאות ה', וכיבוד אב ואם שהם בחינת ממלאי מקום ה'. שניהם מביאים ליראת ה'. חוק הקדושה שלפנינו כאן, מרכז את הדברות של החלק השני של החומש בפיסקה אחת, ואת החלק הראשון, שמצוה באופן ישיר יראת ה' – בפיסקה הבאה.

תוכן העניינים

פירושי רד"צ הופמן על ויקרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה