פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן
פרק יח · פסוק ו
ו. בראשונה ניתנה אזהרה כוללת, שאחריה באים הפרטים. על פי המידה "אין בכלל אלא מה שבפרט" (המידה הראשונה של יג מדות של ר' ישמעאל) למדים חכמינו בתורת כהנים, שרק אותן העריות שנזכרו בתורה, אסורות, ואין אנו רשאים להוסיף איסורים על אלה מכח גזירה שוה או מסקנות אחרות. כך, למשל, היינו יכולים לדון מאיסור אשת אחי אביו, על איסור אשת בן אחיו על הדוד, או: כשם שבתו של בן חורג (שהיא נכדתה של אשתו) אסורה, כך גם בתו של אב חורג אסורה על הבן החורג: מסקנות כאלו פסלה התורה עצמה אחת ולתמיד. הקראים, שאינם מכירים במידות המסורתיות, בדו להם הרבה חוקי עריות חדשים לגמרי.
"שאר". הוראתו: "בשר", השוה שמות כא י. "שאר בשרו" - בשר מבשרו, כלומר: קרוב קרבת בשר.
"תקרבו", היא על פי רוב לשון נקיה להזדווגות, אך מכיון שכאן נוסף במפורש "לגלות ערוה", למדים חכמינו מזה, שכל התקרבות שעלולה להביא לגילוי עריות, אסורה. אולם השוה רמב"ן לספר המצוות פסקא שנג.
"ערוה". לדעת ויזל משורש "ערה" - שפוך, ערות, ולדעתו האיסור לגלות ערוה כולל גם כדרכה ושלא כדרכה (עיין לוי, מילון לעברית חדשה, ערך דרך).
"אני ה'". הקדושה שלה מכונים איסורי העריות, היא ההידמות אל ה', "כי קדוש אני ה' וגו'".