פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן
פרק יח · פסוק ד
"משפטי... חקותי". ההבדל בין "משפטים" ל"חוקים" הוא לדעת רש"י בזה, שהראשונים הם חוקים שכליים, שטעמיהם מובנים לכל אדם: ואילו האחרונים הם אותם החוקים שאינם מובנים בנקל. כך מפרש גם הספרא. ברם, הקו המבדיל בין "מובן" ל"לא מובן", אינו מוגדר כל צרכו. ביתר דיוק יש להגדיר את ה"משפטים" כזכויות או כדינים הקובעים את היחסים שבין אדם לחברו, ואילו ה"חוקים" מציינים חובות בנוגע לאדם עצמו, לשמור על טהרת גופו ונשמתו הוא, וגם כלפי הברואים, לשמור על חוקי הטבע שניתנו על ידי האל. ולמעשה הוא באמת כך, שאת המשפטים קל יותר להבין מאשר את החוקים. אולם זה נובע רק מתוך כך, שהיחסים המסודרים על ידי משפטים, ידועים וקרובים לנו יותר, ואילו עניני החוק הם לפי טבעם ותכונתם בלתי מובנים בנקל (השוה הירש).
עשייה ו"שמירה" שתיהן נצטוו בסידרת החוקים כמו המשפטים. הראשונה היא ההוצאה אל הפועל, האחרונה היא השמירה בכוח, כלומר בהלכה, ונכלל בה גם הלימוד, ולפי זה בספרא: "תשמרו זו המשנה". ביחוד המשנה, שמשננים אותה בעל פה, זקוקה לשמירה מיוחדת. התורה שבעל פה הופקדה בידי העם לשם שמירה, ועליו לשמרה משכחה ומזיוף. מי שמקיים את החוקים רק כמצות אנשים מלומדה, מתרשל בשמירתם. מצד אחר, אפשר לנו בדרך זו של שינון החוקים, לקיים בידינו מצוות שאין בידנו לעשות אותן בפועל, כגון "מצות התלויות בארץ" וחובות התלויות בהזדמנויות שונות שאינן באות לידנו.
"תשמרו ללכת בהם". אל תסתפק בעשיית מצוה פעם אחת, כי אם "ללכת בהם", כלומר להתמיד ללכת בדרכי ה' ובכל שעה שבאה המצוה ליד, לקיים אותה. זהו מובן הביטוי "שמר" (השוה בראשית לז יא), כלומר: מצפה לשעה ולהזדמנות לקיום המצוות.
לדעת המבקרים האחרונים הצירופים "משפטי וחוקותי" וכמו כן "שמר ועשה" וגם המליצה "הלך בחוקות ה'", הם מיוחדים דווקא ל"ספר הקדושה". ברם, את הביטוי "משפטים וחוקים" אנו מוצאים גם במקומות אחרים (ויקרא כו מו, דברים ד: ח, יד, מה, ועוד כמה פעמים, מלכים-א ט, ד), אבל גם הביטוי "חוקותי ומשפטי" (דברים ח יא, יא א, מלכים-א יא לג). לפי זה משתמש ספר דברים במלים "חוקים" ו"חוקות" בערבוביא, וכך גם ספר מלכים, ירמיהו (י ג, לב יא) ויחזקאל (ה ו, יא יב). "הלך בחוקות ה'" הוא ביטוי הנמצא לרוב (חוץ מבספר יחזקאל) בספרי מלכים (מלכים-א ג ג, ו יב, מלכים-ב יז: ח, יט), אך גם בס' ירמיהו (מד כג). הצירוף "שמר ועשה" אינו כל כך נדיר (דברים ד ו, ז יב, טז יב, כד ח, כו טז, יהושע כג ו, ישעיהו נו א), וביחוד הצירוף "שמר לעשות" (דברים ו ג, יב א, יג א, יהושע א ז, מלכים-ב כא ח).