אור ברסלב

פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן

פרק יז · פסוק יא

פסוק י

יא-יב. "כי נפש וגו'". טעם איסור אכילת דם קשור באיסור שחיטת בעלי חיים מחוץ למקדש שנזכר קודם לכן. בל יישחט בעל חיים אם לא יובא קרבן לה'. בזה נועד הדם של בעלי חיים למזבח, שם יכול הוא לשמש לכפרת בני האדם החוטאים. בזמן הקרבן, נפש בעלי חיים מסמלת את נפש האדם (ראה במבוא לקרבנות, בסוף הקטע: ערכם של הקרבנות ומשמעותם), ומה שמביא לבן אדם כפרה ובא במקום נפש האדם על המזבח, אסור שיבוא אל קרבו של האדם. כשם שהרוח והגוף נפרדים באדם, באשר הראשונה נופחה על ידי ה' והשני לוקח מן האדמה, כך דם החיה, שנועד על פי החוק האלוהי לסמל את נפש האדם, לא יבוא כמאכל לתוך גופו של האדם כדי להיטמע כליל בתוכו (השוה לעיל על ג יז).

"ואני נתתיו", משום שהוא הנפש של בעל החיים, הוא נועד לסמל את מסירותה של נפש האדם לה'. – "הדם הוא וגו'". הדם מגשם כפרת הנפש: "הדם הוא", כלומר: עצם דם החי (השוה איוולד 314 a).

תוכן העניינים

פירושי רד"צ הופמן על ויקרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה