אור ברסלב

פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן

פרק יז · פסוק י

פסוק ט

י. האיסור של אכילת דם ניתן כבר לעיל ג יז. בפרק ז פסוקים כו-כז נשנה האיסור בתוספת של עונש כרת. אבל כאן חזר ונשנה, א) כדי לנמק אותו בקשר להוראות שבפרשתנו, ב) להוסיף עליו את מצות כיסוי הדם בחיות ועופות. שוב מודגש קודם כל שהאיסור חל על האזרחים ועל הגרים. לפי דעה אחת במסכת סנהדרין נט. נאסר אפילו לבני נח דם מן החי, השוה בראשית ט ד.

"איש... אשר יאכל". פסוק זיקה לפני פעל מוחלט, ראה לעיל על ד כב.

"כל דם", בין של קדשים ובין של חולין.

"ונתתי פני", נאמר כאן בפעם הראשונה ומלמדנו, כי העונש הזה בא במישרין מה'. ואף על פי שהפסוק פותח במלה "איש", מוסיף הכתוב כאן בעונש את המלה "בנפש", מה שאין כן לעיל בפסוקים ד וט, כלומר: האיש האוכל את הדם חוטא גם לנפש האנושית שבו (ראה להלן ביאור לפסוק יא), ולכן: "ונתתי פני בנפש". אולם בפסוק שלפנינו מודגשת גם ההשגחה הפרטית של ה'. ה' הוא מלך ולכן גם שופט: הוא איננו אדיש כלפי מעשיהם של בני האדם, אלא, אדרבה, הוא משגיח על כל מעלליהם, ונותן שכר בשל מעשים טובים, ומעניש בשל מעשים רעים. ולכן מעיר הספרא לפסוק זה: "פונה אני מכל עסקי ועוסק בה". אכן, אין ה' זקוק להסיח את דעתו, כביכול, מכל צרכי העולמות כדי לעסוק בענשו של זה, ובכל זאת אומר הכתוב: "ונתתי פני", ללמד שה' שולט על העולמות ומשגיח עליהם בפרטות. זה אחד מעיקרי האמונה החשובים ביותר שהרבה פעמים מכחישים בו ושוכחים אותו, ולכן יש צורך לשנן אותו תכופות. האמונה בהשגחה היא יסודה של יראת ה' האמיתית (השוה עיקרי האמונה העשירי והאחד עשר של הרמב"ם במשנת סנהדרין פרק י, ואלבו בס' העיקרים ד ז ואילך). ואם האחרונים חושבים כי הביטוים "נתן פנים ב..." או "שום פנים ב..." (כ: ג, ה) מיוחדים הם ל"ספר הקדושה", הרי יש להעיר נגד זה, שמהעדר ביטוי זה בפסוקים אחרים, שבהם נמצאת אזהרת עונש כרת, אין להביא שום ראיה, משום שגם בפסוקים שמיחסים אותם למקור הנ"ל נעדר לפעמים הביטוי הנזכר כאן (יז: ד, ט. יח כט. כ יז. כב ג). אגב: ביטוי זה אנו מוצאים גם בספר ירמיהו כא י. מד יא, וביחזקאל יד ח, טו ז (השוה גם: תהלים לד יז).

תוכן העניינים

פירושי רד"צ הופמן על ויקרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה