אור ברסלב

פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן

פרק יז · פסוק טו

פסוק יד

טו-טז. איך קויים חוק זה בפועל במדבר, הסברנו לעיל בריש פרק זה (השוה עוד ספרי ראיות מכריעות נגד ולהויזן, עמ' כג ואילך). אך כאן ידובר על הצד ההלכתי כפי שנקבע לדורות. מי שאכל נבלת "עוף אשר יאכל" (פסוק יג), או מי שאכל בעל חיים שנטרף ויצאה נשמתו לגמרי, יטמא. טרפה שמתה הרי היא אמנם נבלה ולא היה צורך להזכירה במיוחד, אלא שבאה ללמד שעוף טמא יוצא מכלל טומאה זו, מפני שאין בו המושג טרפה. אם גם טרפה ששחטה, נכללה בסוג טומאה זו? זה תלוי במחלוקת שבין ר' יהודה ובין ר' מאיר ורבי יוסי (השוה זבחים סט:). הטומאה הנזכרת כאן נקראת בפי חכמינו: "טומאת בית הבליעה", היא מטמאה את האדם האוכל ואת הבגדים שהיה לבוש בהם בשעת אכילתו. אלה האחרונים נעשים, כמו האדם, ראשון לטומאה. הטהרה דורשת טבילה והערב שמש (ראה מבוא לטומאה וטהרה, 'כוונת חוקי טומאה וטהרה', בסופו).

"באזרח ובגר". כמו באיסור דם, מודגש כאן, שגם סוג טומאה זה חל בין על אזרח ובין על גר, "גר" כאן מובנו גר צדק. אפשר שהכללת גר צדק בתוך הציווי חוזרת כמה פעמים בתורה, כדי להדגיש, שאמנם, ישראל נבחר מאת ה' לממלכת כהנים אבל עם זה, כל נכרי שבא מרצונו להסתפח אל ישראל, חובה לקבלו אל ממלכת כהנים זו. ולכן היה צורך לקבוע דוקא באותן המצוות, שעיצבו את אפיו של עם ישראל כממלכת כהנים וגוי קדוש, שגם הנכרי שנלווה לישראל, מחויב לקבל עליו גם מצוות אלו.

תוכן העניינים

פירושי רד"צ הופמן על ויקרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה