פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן
פרק יז · פסוק ח
ח-ט. "ואלהם תאמר", בא לציין את הדברים הבאים כחוק חדש. כאן נאסרה במיוחד הקרבת קרבנות חוץ למקדש באיסור כרת. השחיטה נכללה לעיל באיסור שחיטת חולין. יכולים היינו לחשוב כי רק השחיטה נאסרה, משום שפולחן השעירים מצא את ביטויו בעיקר במעשה זה ("ולא יזבחו וגו'"), אבל בעלי חיים שנשחטו בחצר המקדש היה מותר להקריב מחוץ למקדש, לפיכך נאסר כאן להקריב עולה או זבח מחוץ למקדש. לשחוט בפנים ולהקריב בחוץ, זה לא היה דבר בלתי אפשרי, כי הלא הפרים והשעירים הנשרפים נשרפו גם הם מחוץ למחנה.
"ומן הגר וגו'". הלשון "אשר יגור בתוכם" רומז על "גר צדק". אך אפשר שגם לגר תושב ונכרי אסור היה להקריב בבמה את הקרבן שהוקדש לאוהל מועד. שכן אף שהותר לנכרים להקריב בבמות, לא הותר אלא אם הקרבן הקודש מלכתחילה לבמה. אבל החוק מכוון קודם כל אל גר צדק, שלו היתה אסורה כל הקרבה בבמה בלי כל תנאי.
"עולה או זבח" משמש שם כולל לכל מיני קרבנות, קדשי קדשים וקדשים קלים.