אור ברסלב

פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן

פרק יד · פסוק מד

פסוק מג

"והנה פשה", חכמינו דורשים מהביטוי "צרעת ממארת", שנאמר גם בבגד (יג: נא נב), שבכל פעם שהנגע חוזר, גם אם לא פשה, ולא עוד אלא אפילו אם הוא קטן מאשר היה קודם לכן (אם רק שיעורו מגיע לשני גריסים), צריך להחליט על הבית שהוא טמא (כמו לעיל יג נו, לגבי בגד). בצדק העיר ויזל, כי חזרת הנגע נידונה תמיד כפסיון, מכיון שהאבנים הישנות הוסרו. אם כן, משמעות "פשה" דומה לזו של "פרח" שבפסוק הקודם. ולפי זה אין צורך בהנחתו של רש"י, שמקום הפסוק שלפנינו הוא אחרי פסוק מז, וכאן ניתנה ההוראה, שאם אחרי השבוע הראשון עמד בעינו ואחרי השבוע השני פשה, יש צורך ב"חולץ וקוצה וטח" (השוה רש"י, רמב"ן והכתב והקבלה).

"טמא הוא", אמנם גם במצב "מוסגר" היה טמא, השוה פסוקים מו-מז, אולם עכשיו הטומאה החמירה, שכן הבית מטמא גם מבחוץ, ואילו "מוסגר" מטמא רק מבפנים, אבל שניהם מטמאים בביאה, ראה יבמות קג: ומשנה למלך להלכות טומאת צרעת טז יג.

תוכן העניינים

פירושי רד"צ הופמן על ויקרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה