פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן
פרק יד · פסוק כא
כא-לב. "דל וגו'", בספרא הוסבר, שכיון שהמלה דל מציינת גם את האדם שהיה לו פעם רכוש גדול ואחרי כן ירד מנכסיו, לכן הוכרח להוסיף ולבאר "ואין ידו משגת". ומצד אחר, אילו היה כתוב זה בלבד, אפשר היה לבאר, שדווקא עתה אינו יכול להשיג את העופות שנזכרו, ולכן הוצרך גם לכתוב "דל". ההגדרה "דל" מלמדת, שרק מי שאין ידו משגת מתוך דחקות להביא את הקרבנות האמורים בראשונה, רשאי להביא במקומם יונים, אולם, אם אי אפשר להשיגם דווקא עכשיו, אפשר לדחות את הבאת קרבן הטהרה לזמן מתאים. בפרשיות האחרות, אשר בהן מדובר על קרבנות הדל (ה: ז, יא, יב ח), אין מוסיפים "דל", משום שהכתוב מסתפק תמיד בפירוט הענין בפסוק אחד שמשמש "בנין אב" לכתובים אחרים, ומה מצורע, ששואף בוודאי להחשת כפרתו ואשר לכפרתו כבר נקבע יום מסויים (היינו יום השמיני לטהרתו), דוחה את הבאת הקרבן, אם אין להשיגו באותו יום, קרבנות אחרים שאין חשש בדחייתם על אחת כמה וכמה.
"כבש אחד", בניגוד לשלושת הכבשים של העשיר.
"לתנופה לכפר", אף הדל יביא כבש לאשם, מפני שבו תלויה עיקר הכפרה והוא משמש "תנופה", היינו מתנה לה', שמכפרים בה על האשמה.
"ועשרון סלת אחד", בניגוד לשלושה עשרונים של העשיר.
"ולוג שמן", לעיל (בפסוק י) מודגש: "ולוג אחד", מפני שהיו נוטים לחשוב, שהעשיר מביא שלושה לוגים, כשם שמביא סולת פי שלושה מזו של הדל.