פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן
פרק יד · פסוק טז
"אצבעו", היא אצבע הרימוז (ראה ביאורי לעיל ד ו).
"מן השמן", הפועל טבל בא ברגיל עם ב' ורק כאן ולעיל ד יז הוא בא עם מן (ויזל).
"על כפו", אבן עזרא סובר, שמכאן אפשר להסיק, שהפסוק הקודם מדבר על כהן יחידי, אולם אפשר שגם כאן הכוונה היא אל הכהן השני (ויזל).
"לפני ה'", משמעו לפי תו"כ: פניו כנגד קודש הקדשים. הוא אינו מביא את השמן לתוך המקדש כדי לזרוק אותו, אלא הוא עומד בחצר ופניו כלפי קודש הקדשים וזורק על רצפת העזרה (השוה נגעים יד י ומפרשים שם).
"מן השמן באצבעו", שנראה כמיותר, מלמד, שכל הזיה והזיה טעונה טבילת אצבע מחדש.