פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן
פרק יד · פסוק טו
"ולקח... מלוג וגו'", אינו לוקח את כל השמן, אלא רק חלק ממנו לתוך כפו (כי הרי אי אפשר היה לקבל את הלוג כולו בכפו). מן השמן שבכפו הוא מזה חלק לפני ה' ועל הבהונות, והנשאר הוא נותן על ראש המיטהר. מה יעשה בשארית לוג השמן, אין הכתוב מפרש, אולם לפי מה שמלמדת המסורת דין אחד היה לו ולשיורי המנחות: הם חלק הכהנים וקודש קדשים (זבחים צא.).
"כף", מלשון כפף (השוה: "כף רגל").
"הכהן", צריך לחזור על המלה הכהן, משום שאילו היה כתוב רק כפו, היה מקום לטעות ולחשוב, שהכוונה היא כף המיטהר (השוה "רגלו" בפסוק הקודם). אולם חכמינו הורו, שלכתחילה מצוה שהכהן האחד יצוק על כף כהן אחר.