פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן
פרק יד · פסוק יד
"ולקח הכהן", לפי תו"כ: נגעים יד ח (ראה ר"ש שם) ויומא סא: צריכים כאן שני כהנים לעסוק בעבודה, קודם מתחיל הכהן האחד בקבלת הדם בכלי כדי לזרוק אותו על המזבח שתי מתנות שהן ארבע (לפי ז ב, השוה א ה), ואחר כך מקבל כהן שני מן הדם כדי להזות על הבהונות. ובזה שונה הזיה זו מזו של איל המילואים (שמות כט כ, לעיל ח כג) הדומה לה, ששם נעשתה רק קבלה אחת למזבח ולבהונות גם יחד.
"תנוך", לפי תו"כ, תרגום יונתן ורש"י הוא החלק האמצעי של האוזן, ואילו אונקלוס מתרגם: "על רום אודנא". הוא הבין, כנראה, שהוא החלק העליון של האוזן. רד"ק בספר השרשים מבאר שתנוך הוא בדל אוזן. אנחנו ביארנו (בתרגום הפסוק לגרמנית) לפי תו"כ (השוה מנדלסון לשמות כט כ).
"בהן", מן בהם - חזק ועבה, היינו האצבע העבה ביותר. ההזיה מכוונת לפרק האמצעי של הבוהן, השוה תו"כ לפרק ח פסוק כג.