פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן
פרק יד · פסוק ב
"זאת תהיה וגו'". מאחר שכבר בפרשה הקודמת דובר על המצורע, יש גם בפתיחת הפרק הזה "זאת תורת", כמו בפרקים ו-ז: "זאת תורת העולה" "וזאת תורת האשם", שכבר דובר עליהם קודם לכן. לפי דעתי מתבארת הפתיחה על ידי חכמינו באופן מעולה בלשון זו: "תורה אחת לכל המצורעים שיהיו מביאים קרבן זה". כל שבא כאן חל בדרך שווה על כל סוגי המצורעים, ואילו בדינים שבפרקים הקודמים יש הבדלים בין הסוגים השונים של הצרעת. אמנם, יש גם בדינים הקודמים כאלה ששוים לכל המצורעים, כגון אלה שבפסוקים מה – מו. אולם דינים אלה לא היו עשויים להיכלל בפרשה שלפנינו, מכיון שאין מן הראוי לערבב את החוקים בדבר הליכות הטמא עם החוקים על דבר טהרתו. זאת היא גם כוונתם של פסוקי הפתיחה בפרקים ו-ז, שמתחילים במלים "זאת תורת", אשר גם הם כוללים דינים המשותפים לכל הקרבנות שעליהם מדובר שם, ובזה מתבאר גם הטעם, מפני מה מציינים שם את דרך העלאת הקרבן דווקא בתורת האשם (ז א ואילך), ואילו בשאר הקרבנות מפוזרים הדינים מסוג זה בפרקים א-ה. והטעם הוא, שרק באשמות שווה טכס הקרבן לכל הסוגים, ואילו בשאר מיני הקרבנות דרכי ההקרבה שונות הן לפי מיניהם של הקרבנות. טעם אחר ניתן לעיל במבוא לקרבנות ('שתי הקבוצות שבחוקי הקרבנות', ד"ה לתורת החטאת, ושם, בקטע: 'תורת הקרבנות בויקרא ו-ז, ד"ה בתורת האשם, ובסוף הקטע: 'על היחס שבין שתי פרשיות הקרבנות'). אך מתוך ששינה כאן הכתוב ואמר "זאת תהיה תורת המצורע", בעוד שבשאר הפסוקים כתוב "זאת תורת", מסיק התלמוד במנחות כז. שהדינים באים כאן אינם רק למצוה (כלומר: לכתחילה), אלא גם "מעכבין", כלומר שכל פעולת הטהרה פסולה, אם אף אחד הדינים לא קויים בשלימותו.
"המצרע", עם שבשאר הפסוקים של תורת המצורע (גם בפרק כב פסוק ד ובמדבר ה, ב) משתמש הכתוב תמיד בצורת בינוני פעול (צרוע), כתוב כאן בינוני פּוּעַל, וכנראה, פירוש "מצורע" כאן: אותו אדם שהוחלט לטמאו (כדוגמת טַהֵר וטַמֵא, שהוראתם: החלט לטהר או לטמא אותו), שהרי פעולות הטהרה שנצטוו כאן מכוונות רק אל הטמאים המוחלטים.
"ביום טהרתו", לפי משמעות המלים: באותו יום ממש: אולם, מכיון שהפעולות הבאות לא נעשו כולן ביום אחד, אפשר להיווכח שעל פעולה שמתחילה ביום מסויים ונמשכת כמה זמן, אומרים שהיא נעשית "ביום וגו'" (עיין במבוא לקרבנות, בסוף הקטע: על היחס שבין שתי פרשיות הקרבנות). חכמינו למדו מכאן שאת טהרת המצורע יש לעשות רק ביום (מגילה כא.).
"והובא", "שלא ישהא". כלומר: יובא מיד אל הכהן שיטהר אותו (ספרא).