אור ברסלב

פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן

פרק יג · פסוק י

פסוק ט

"והיא... שער לבן", מכיון שבפסוק יד נאמר, ש"מחיה" לבדה בלא "שער לבן" היא סימן טומאה, אפשר לנו להסיק שגם כאן, אין "והיא... שער לבן" תנאי לטומאת המחיה. אלא התופעה של שער לבן היתה בודאי קשורה על פי רוב לשאת. אך קשה, לאיזה צורך עוד כתובה ה"מחיה". הלא שער לבן לבדו דיו לקבוע את הטומאה, כפי שנאמר לעיל לגבי בהרת. ואם נאמר ששער לבן הוא סימן של טומאה רק לגבי בהרת ולא לגבי שאת, הלא זה נגד המסורת שלנו. וגם השכל הפשוט נותן, שהצרעת הנושנת, היינו שאת, לא תהיה קלה בנוגע לשער לבן מאשר הבהרת שצמחה זה מקרוב.

ולכן יש הכרח לבאר את המלה "ומחית" במובן "או מחית", מה שמסתייע גם על ידי האתנח במלה "לבן" (השוה ויזל, ו'משנה אחרונה' לנגעים ד ו). ולפי זה הפשט הוא כאן, שהצרעת טמאה בשני המקרים, בין אם הופיע השער הלבן ובין אם הופיעה מחיה. אולם לכאורה למותר הוא הדין של שער לבן, ולכן נאמר בתו"כ, שההיקש של שני הסימנים, היינו שער לבן ומחיה, בא ללמדנו כאן, ששיעור הנגע לא פחות משש שערות מרובעות, כלומר: שלושים ושש שערות (הוא גריס - חצי פול). אך מלבד זה אנחנו לומדים עוד מכאן את הדין, כי שער לבן אפילו בצרעת הנושנת, היינו שאת, מטמא רק אם הופיע אחרי הראות השאת, ולא אם קדם לה, אף אם במקרה האחרון היה מקום להשערה, שהצרעת גרמה את השער הלבן, מכיון שהצרעת היא נושנת ונולדה קודם לתופעת השאת. לכן משתמש הכתוב כאן בדרך יוצא מן הכלל בצורת "הפך", היינו פועל יוצא, כדי להדגיש שהוא תנאי הכרחי, ש"היא הפכה שער", כלומר שהשאת שינתה את השער. ומכאן אפשר להסיק, שגם בבהרת צריך ש"בהרת קודם לשער לבן" כמו בשאת. ויחד עם זה מלמד ההמשך בצידו" "ומחית... בשאת", שמחיה בנידון זה שונה משער לבן, באשר מחיה, אף אם קדמה לשאת, משמשת סימן טומאה. ואפשר גם שהפסוק שלפנינו בא להורות, שאף אם הצרעת הוחלטה לטומאה על יסוד שני הסימנים, היינו שער לבן ומחיה גם יחד, בכל זאת היא טהורה במקרה ש"כולו הפך לבן" (פסוק יג), אף על פי ששער נשאר על מקומו: כלומר, ששער לבן משמש סימן טומאה רק אם נמצא מסביבו כל הפחות קצת בשר חי, כפי שלמדנו בתו"כ בפסוק טו.

"מחיה", לדעת איוולד (Lehrb. 52 b) סימן, רמז, משורש חוה (בתרגומים: "רושם"), לדעת פירסט ואחרים: ציון, כתם (משורש מחה), אך נכון יותר לפרש שהוא מלשון חיה, היינו המקום ששם נמצא הבשר החי. בשר חי הוא הבשר שיש בו חיים, בניגוד לבשר המנוגע שאינו רגיש אלא מת (השוה במדבר יב יב). שיעור המחיה הוא כשתי שערות או כעדשה בריבוע, מה שיוצא גם מתוך ההיקש של שער לבן ומחיה. ועוד הבדל יש בין מחיה לבין שער לבן, שהמחיה צריכה להיות מבוצרת מכל הצדדים על ידי שאת, ואילו שער לבן הוא סימן טומאה אף אם נמצא בקצה השפה של הנגע.

תוכן העניינים

פירושי רד"צ הופמן על ויקרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה