פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן
פרק יג · פסוק ג
"וראה הכהן... בעור הבשר", הכהן צריך להתבונן רק במראה החיצוני.
"ושער", פירושו שתי שערות לכל הפחות, כי השם בלשון יחיד הוא שערה.
"בנגע", השערות ששרשיהן בתוך הנגע מכריעות.
"הפך לבן", כנושא צריכה לשמש המלה "נגע" ו"שער" הוא המושא (השוה פסוק י). אולם אפשר לפרש גם לפי הראב"ע ש"הפך" הוא פועל עומד (ולא סביל).
"ומראה הנגע עמוק", לא נאמר "הנגע עמוק" אלא "מראה הנגע עמוק", ולא ממשו עמוק, הנגע עצמו אינו עמוק (תו"כ). מראה הנגע עמוק, אינו מציין את הצבע הלבן, אלא את הצבע המבריק, כי הברק הוא הוא שעושה את המראה עמוק מן העור, כפי שכבר העירונו לעיל בשם ויזל. לכן פוסקים הראב"ד (הל' טומאת צרעת א ו) והשאילתות (פ' מצורע), בניגוד לרמב"ם ורש"י, שרק הבהרת נראית עמוקה מן העור, אבל שאת אינה טמאה אלא אם כן גבוהה מן העור שמסביבה, שהרי אין שאת אלא גבוה. לפי זה אין "ומראה עמוק מן העור" אלא סימן שיש שם בהרת (ולא סתם נגע לבן), ואעפ"כ היא טמאה רק כשהפך השער לבן. מזה אפשר היה להסיק ש"שער לבן" בלבד בלי שיהא "מראה עמוק מן העור" גם כן אינו מטמא, ואף אם הבהרת באה מעיקרא מנגע שנרפא, כך שנשאר רק שער לבן שמסביבו התהווה נגע חדש, גם כן אין להחליטו כטמא (נגעים ה ג). לפיכך הנאמר בפסוק שלאחר זה, שאם "אין מראה עמוק" ו"שערה לא הפך לבן" יש להסגירו, כוונתו היא, כי אף על פי שאין אפילו "מראה עמוק", בכל זאת טעון הסגר. אלא שמתעוררת השאלה לפי בעל השאילתות, שפוסק בפירוש: "ולא מטמא בהרת לבנה ותולדתה אלא דמתחזיא עמקא בבשאר", לא היה כלל מקום לראות נגע בתופעה זו, אם לא היה "מראה עמוק", שהרי כבהרת היתה מזקיקה "מראה עמוק" וכשאת "מראה גבוה". אולם אפשר שכוונת בעל השאילתות היתה, שבהרת בלי מראה עמוק אינו טמא מוחלט אלא טעון הסגר, כדי לעקוב אחרי הסימן השני, היינו הפסיון.
אותם המפרשים שמניחים, שכל נגע נראה עמוק מן העור, אינם יכולים להבין את פסוק ד. אמנם, הרמב"ן סובר, כי המראה איננו עמוק משום שהשער לא הפך לבן, אך זה דחוק, כי שתי שערות עדיין אינן יכולות להביא לידי שינוי מראה כזה. מלבד זאת: אין לשון הכתוב כוללת שום רמז, שאפשר לפרש כי "עמוק אין מראה" הוא תוצאה מ"שערה לא הפך לבן". מבארים אחרונים סוברים, ש"ומראה עמוק מן העור" הוא סימן טומאה באותה דרגה כמו שער לבן (השוה קנובל ודילמאן). ועוד מעיר ויזל, כי פסוק ד מדבר על תולדה של בהרת, שמראה כסיד ההיכל. דעה זו מאשר אמנם תרגום יונתן, אך לי נראה, שאין לה יסוד לא בכתובים ולא בדברי חכמינו. אפשר שתרגום יונתן שאב את הפירוש שלו מתוך המכילתא דר' ישמעאל שאבדה לנו.