אור ברסלב

פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן

פרק יב · פסוק ה

פסוק ד

"ואם נקבה תלד". הטעם שבלידת נקבה דרוש מספר כפול גם לימי הטומאה וגם לימי הטהרה אפשר אולי למצוא בחוקים פיזיים, שבלידה זו דרוש לאשה זמן ארוך כפליים מאשר בלידת זכר עד שתשוב למצבה הנורמלי (השוה נדה ל:). אך אפשר גם שהתורה הפחיתה את מספר ימי הטומאה בלידת זכר עד לשבעה ימים, כדי שהיולדת תטהר ביום השמיני שהוא יום ברית מילה. ועוד: אולי יש למעשה המילה השפעה של טהרה, שמפחיתה גם את מספר הימים עד הטהרה הגמורה כדי מחצה.

"כנדתה", לא בא לקבוע את מספר הימים אלא את איכות הטומאה: טומאת יולדת שווה לטומאת נידה. אפשר גם, כי הפסקה "כימי נדת דותה" בפסוק ב מתכוונת אף היא לאיכות הטומאה, כאילו היה כתוב: כבימי נדת דותה. תמוה, שהקראי אהרן בן יוסף בעל ה"מבחר" לא הרגיש, שלפי ההשקפה הקראית אינו מובן החוק על דבר נקבה, שהרי אם האשה בששים וששת הימים האחרונים טמאה גמורה כמו בארבעת עשר היום הראשונים, מדוע מחלק הפסוק את השמונים יום לשני חלקים: ל-14 ועוד 66? בזכר אפשר היה עוד להניח, שהכתוב רצה לחלק את ארבעים היום לשני חלקים: שבעת ימי הנידה הרגילים ושלושים ושלשה ימי טהרה, אבל בנקבה אין שום טעם לחלק ל – 14 ועוד 66.

תוכן העניינים

פירושי רד"צ הופמן על ויקרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה