אור ברסלב

פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן

פרק יב · פסוק ד

פסוק ג

"ושלשים יום וגו'". עד לטהרה גמורה דרושה עוד שהות של שלושים ושלושה יום.

"תשב", תשהה, תעמוד. בתוך אותו הזמן אין זיבת דמה מטמאה אלא הוא דם טהור. האשה, טהורה גם לבעלה וגם לאכילת מעשר שני. אולם, בעוד כל טמא טעון אחר טבילתו הערב שמש ועד אז הוא בתורת "טבול יום" ואסור לאכול תרומה (ראה במבוא לטומאה וטהרה: 'קיצור תכנם של חוקי מאכלות אסורות וטומאות'), מגיעה יולדת לדרגה זו של טהרה רק בהערב שמשו של יום הארבעים (או יום השמונים), ועד אז נחשבת לטבולת יום ארוך (שלושים ושלושה, או ששים וששה יום, נחשבים "כיומא אריכתא") ואסורה לאכול תרומה. במלאות יום הארבעים היא מותרת אמנם בתרומה, אך אסורה בקדשים, משום שהיא עודנה מחוסרת כיפורים, ורק אחרי הבאת קרבנותיה היא טהורה לגמרי (גם לאכילת קדשים).

"בכל קדש לא תגע", בפירוש המלים "בכל קדש" נחלקו המקורות המסורתיים. לשיטת הספרא כולל הכינוי הזה גם קרבנות (במובן המצומצם) וגם תרומה, כי המלה "בכל" מרבה גם תרומה. אולם ר' יוחנן סובר (מכות יד:), כי הכתוב מדבר כאן רק על תרומה, ואילו לדעת ריש לקיש זוהי אזהרה לקודש במובנו המצומצם. האמוראים שחולקים על הספרא, סומכים על הברייתא שמובאת במס' יבמות עד: בשם דבי ר' ישמעאל (ראה תוס' שם, עה. ד"ה והכתיב ובשבועות ו: ד"ה לא הזהיר). גם בפירוש הלאו "לא תגע" מחולקים האמוראים בדעותיהם. ר' יוחנן סובר, שיש כאן איסור נגיעת דברים ככתבו, כלומר שאסור לה לגעת בתרומה (וראה תוס' מכות שם, שאין עונש מלקות על מגע זה, אלא רק פסילת התרומה), ואילו לריש לקיש האיסור מכוון כאן בעיקר לאכילת קודש, ורק בדרך אגב נאסרה גם הנגיעה, ועל מגע זה יש לדעתו עונש מלקות. על דבר קביעת ההלכה עיין רמב"ם, הל' פסולי המוקדשין יח יב ואילך.

"ואל המקדש וגו'", איסור זה בכרת כמו אכילת קודש (השוה במדבר יט יג, ולעיל ז כ).

בענין "דם טוהר" חולקים הקראים על חכמינו. הם סוברים, כי יושבת על דם טוהר אסורה לבעלה כמו הנידה, ורוצים להוכיח זאת מהלשון "וטהרה ממקור דמיה" בפסוק ז, אולם בפירושנו לפסוק זה נראה כי אין להוכחה זו יסוד. ולעומת זאת מוכרחים הקראים להידחק דוחק רב, כדי לסלק את הקשיים שבדרך הסברתם, ראשית: האזהרה "בכל קדש לא תגע" היא למותר לימי טהרה, שהרי היא עודנה טמאה. ועוד: מדוע מדבר הכתוב רק על נגיעה בקודש מתוך כל איסורי נדה? והם נדחקים לתרץ, כי 'קודש' מציין כל דבר שרק טהורים מותרים לנגוע בו, מעשר, תרומה וכיוצא בהם, וכל דבר טהור נקרא קודש. ומבארים כי האזהרות המיוחדות לשלושים ושלושת היום באות למנוע את הטעות, שלא יחשבו את האשה הרואה דם אחר שבעה ימים, לזבה, שדי לה לספור שבעה נקיים ותטהר, השוה עוד את התירוצים הדחוקים של אהרן בן יוסף (הראשון) בספרו "מבחר".

הכינוי "דם טוהר" מתאים לשיטת חכמינו, שהרי לשיטת הקראים האשה טמאה לחלוטין בימי טהרה, ואף אם אינה רואה דם, ואילו לדעת הרבנים האשה טהורה לחלוטין בימים אלה אף אם ראתה דם. אמנם ההלכה מחמירה על דין התורה בזה, ולאחר שבנות ישראל החמירו על עצמן לקיים שבעה נקיים בכל זמן, אם רק רואות טיפות דם כחרדל, וזאת מפני החשש שלא תדענה היטב להבדיל בין ימי נידה וימי זיבה, הנהיגו בארצות אחדות שהנשים תקיימנה את שבעת הנקיים גם בימי טוהר אחר כל ראיה, משום שיש חשש שיטעו בספירה, והנוהג הזה נתקבל במרוצת הזמן בכל מקום. אולם עדיין קיים חילוק בין המנהג שלנו לבין מנהגם של הקראים, שאנחנו מטמאים את האשה רק אם ראתה דם, ואילו הקראים מטמאים אותה בימי טוהר אף אם לא ראתה. אולם יש מקומות שנוהגים, שכל אשה מוחזקה טמאה במשך ארבעים יום אחרי לידת זכר ושמונים יום אחרי לידת נקבה. נגד זה התעורר הרמב"ם בהל' איסורי ביאה יא טו בדברים חריפים, באמרו, כי נוהג זה הוא בדיוק לפי הקראים. ברם, הרמ"א בשולחן ערוך יורה דעה סימן קצד מגן על מנהג זה ואומר, שיש דין שעליו הוא יכול לסמוך, ועל כן החליטו שבמקום שנתפשט אותו המנהג אין לבטלו.

"בדמי טהרה". סימן ה"רפה" על הה"א בא למנוע טעות שלא נבטא את המלה "טהרה" כאן כדוגמת המלה "טהרה" בסוף אותו הפסוק במפיק ה"א. בדרך כלל מראה סימן הרפה, שהה"א צריכה אמנם להיקרא רפה, אבל כאן, לפי הדקדוק ראויה היא לבוא במפיק, השוה: "מוקדה" לעיל ו ב. "טהרה" כאן היא שם עצם נקבה בצורת "חכמה", "אכלה" (יג ז), ולעומת זאת המלה "טהרה" שלאחריה היא שם העצם טוהר, עם אות מסיימת (ראה שמות כד י).

השבעים והשומרוני קוראים גם בתחלת הפסוק "טהרה", במפיק. ניתן לומר שהם נגררו אחרי סוף הפסוק. ואין יסוד להנחתו של גיגר (Jd. Zeitschr. I 51, II 27, nachgel. Schr. V 163) שמפיק זה מסייע לדעה הקראית שהזכרנו לעיל, ושהשומרונים והצדוקים וגם ההלכה הקדומה של בית שמאי מסכימים לה. כל המקורות שגייגר מביא שם, אינם מוכיחים כלום, וכל בנין ההנחות שלו בנויות ממש על נקודה (היינו על המפיק של השבעים והשומרונים).

תוכן העניינים

פירושי רד"צ הופמן על ויקרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה