אור ברסלב

פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן

פרק יב · פסוק ב

פסוק א

טומאת היולדת

א-ה. "דבר אל בני ישראל וגו'". החוק הזה אמור לבני ישראל (ספרא).

"תזריע". באותו ביטוי משתמש הכתוב גם בספר בראשית א, יא-יב בדברו על פעולת הצמחים להוליד תולדות למיניהם. ובכן מתוארת כאן פעולתה של האם בהתהוות האדם כפעולה פיסית גרידה, שבה האדם משועבד לכוחות הטבע (הירש).

"זכר" – "נקבה", לא נאמר "בן" ו"בת", כי בביטויים אלה מכנים רק ילדים חיים, ואילו הביטויים "זכר" – "נקבה" מלמדים, שאף ילדים שיצאו מתים מביאים לאמם את הטומאה שעליה מדובר בפרשה זו. ברם, הכרח הוא שתהיה להם הצורה האופיינית של בן אדם ושיהא ניכר בהם שעבר עליהם פרק מסוים של התפתחות (נדה כא: ואילך, כג: ל.), השוה תו"כ.

"וטמאה", רק האם טמאה, ולא הולד, אף על פי שהוא הוא המביא את הטומאה (תו"כ).

"שבעת ימים כימי נדת וגו'", עיין ביאור לפסוק ה. החוק בדבר נדה ניתן אמנם אחרי כן (טו יט), אולם הכתוב מקדים ומסתמך עליו, כדי להשוות את טומאת היולדת לטומאת הנידה. אך אפשר כי חוק הנידה נמסר למשה עוד קודם פירסום פרשת היולדת – שהרי אין מוקדם ומאוחר בתורה – והאחרונה הוקדמה בתורה מפני הטעם האמור לעיל.

"נדה” מלשון נדה, הרחק, הוציא מן הכלל (ומזה לשון נדוי בפי חכמינו, כלומר: חרם). לדעת רש"י (לפרק טו פסוק יט) נקראת האשה נידה משום שהיא מורחקת (על פי חוק) מכל מגע בני אדם. ברם, יכול להיות שגם בזמן שלפני מתן החוק היה שגור הביטוי הזה והנידה היתה מורחקת מחברת בני אדם (ראה להלן ביאור לפסוק טו יט).

"דותה", מלשון דוה: עיפה, תשה, חולה (השוה רש"י). נידה ויולדת שוות זו לזו, לא בלבד במה שנוגע לזמן המשכת הטומאה, אלא גם לענין השפעת הטומאה לפי החוק, כפי שיוצא מפסוק ה.

תוכן העניינים

פירושי רד"צ הופמן על ויקרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה