פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן
פרק יב · פסוק א
טומאות היוצאות מגופו של אדם ודרך טהרתן
בעלי חיים מטמאים רק במותם, כל עוד הם בחיים אין אחד מהם מביא טומאה. אולם האדם נמצא גם בחייו במצבים, שבהם יכול לשמש מקור לטומאה (אב הטומאה). בפרק הקודם למדנו, כי בן אדם חי יכול ליטמא בדרגת ראשון לטומאה על ידי מגע בנבלה. הפרקים הבאים עוסקים בכל אותם המקרים, שבהם יוצאת הטומאה מגופו של האדם. החמורה שבטומאות אלו היא טומאת צרעת, ולכאורה היתה צריכה השורה של הטומאות להתחיל בטומאה זאת. אולם, מכיון שאדם מביא לאמו מיד ביציאתו לאויר העולם את הטומאה, ודווקא ברית המילה מטילה עליו את היעוד להזהר במשך חייו מליטמא, לכן חשבה התורה לנכון, להתחיל את הסדר באותו סוג הטומאה אשר האדם גורם מיד בהיוולדו.
טומאת היולדת / טומאת הצרעת / נגע בבגדים/ מעשה הטהרה הראשון: טקסים שונים / פעולת הטהרה השניה: קרבנות הטהרה / נגע הבתים / חוקים על דבר זיבה: זב, זבה, נידה, שכבת זרע / טומאת הזב וטהרתו / טומאת שכבת זרע / טומאת נידה / טומאת הזבה.