אור ברסלב

פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן

פרק יא · פסוק מז

פסוק מו

"להבדיל בין הטמא ובין הטהור" כולל בוודאי אותם הסוגים של החיות שהאסורים שבהם נקראים "טמא", משום שבמיתתם תמיד מטמאים והם החיות שנזכרו בפסוקים ב-ח וכד-כח, הדברים "החיה הנאכלת וגו'" מכוונים לסוגים שהאסורים שבהם נקראו רק שקץ, משום שאסורים רק באכילה, אבל אינם מטמאים. בהם נכללות גם חיות הארץ גם חיות המים. לפני המלה "החיה" יש להשלים בכל פעם: נפש. (רמב"ן). לפי ביאור תו"כ דורש הפסוק הזה להבדיל גם בתוך קבוצת החיות הכשרות בין "נבלה" ו"שחוטה" (כלומר: בין טהור לטמא) ובין "כשר" ל"טרפה".

קואנן (מבוא, עמוד 82 ואילך) סובר, שהתורה הזאת עסקה לכתחילה בחיות הטהורות והטמאות, הנאכלות ושאינן נאכלות, כך שהפסוקים כד-מ, חוץ מפסוקים כט-ל, נוספו בזמן מאוחר. – אולם פסוק ח, שהוא כעין הכנה לחוקי הטומאה והטהרה ושעל ידי דברים יד ח הוא קיים ועומד, סותר לחלוטין את ההשקפה הזאת (שעוד מחזיקים בה רבים מן המבארים האחרונים). מלבד זה מוכיח פסוק מז שבחתימה (לפי הביאור שלנו לעיל) באופן ברור, שהפרשה שלפנינו, אף אם היא מכילה בעיקר חוק על דבר המאכלים, עסקה גם בדיני טהרות שהם קשורים בו. ולבסוף: החלוקה של הפרשה שלפנינו לעשרה חלקים (כפי שהראנו במבוא לחוקי הטהרות), שחמשה מכם מוקדשים לחוקים על דבר המאכלים וחמשה לדיני טהרה, מראה בוודאות שהפרשה היא אחידה. חלוקה זו לעשרה חלקים היא שונה במקצת מאותה שהציע ברטו (שבע הקבוצות).

תוכן העניינים

פירושי רד"צ הופמן על ויקרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה