אור ברסלב

פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן

פרק יא · פסוק מו

פסוק מה

מו-מז. בפסוקי החוק עצמם היה הסדר אחר מאשר כאן בחתימה. לעיל דובר בראשונה על הבהמות היונקות, אחרי כן על חיות שבמים ורק לבסוף על העופות, ואילו כאן באו העופות מיד אחרי הבהמה. לעיל סודרו קודם אותן הבריות שניתנו בהן סימנים מסוימים אשר על ידם אפשר לקבוע את טהרתן, היינו הבהמות היונקות והדגים, אחר כך מיני החיות שמהן נמנו הטהורים והטמאים אחד אחד, עוף ושרצי עוף, ואילו כאן בחתימה נזכרו בחלקו הראשון של הפסוק (עד האתנח) אותן החיות שביניהן יש מינים שהם טהורים ומינים שהם טמאים, והם: בהמה ועוף (כלומר גם שרצי העוף) וחיות הים, ואחרי כן מביא הפסוק בחציו האחרון את שרצי הארץ, שביניהם לא נמצא מין טהור. ומשום כך נזכרה "נפש החיה הרומשת במים" בחצי הפסוק הראשון לאחרונה, כדי לסדרה מול הניגוד שלה "נפש השורצת על הארץ".

אגב מלמד סידור של בהמה ועוף זה על יד זה לפי תו"כ: מה בהמה בשחיטה אף עוף, אלא שעוף טעון שחיטת סימן אחד בלבד, ואילו בהמה טעונה שני סימנים: ושט וקנה. – המלה "תורה" בסוף פרקי החוקים היא או נסמך לתוכן החוקים (כלומר: תורת הבהמה), או שהיא נפרד והתוכן בא בלמ"ד (השוה "זאת התורה לעולה וגו'", לעיל ז לז). כאן השתמש הכתוב בשתי הצורות: בחציו הראשון של הפסוק, הסמיכות, ובחציו השני הלמ"ד ("ולכל"). למלה "ולכל" שייכת לפי זה ההשלמה: "וזאת התורה לכל וגו'". צירוף כזה לפנינו גם בפרק טו, לב-לג.

תוכן העניינים

פירושי רד"צ הופמן על ויקרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה