אור ברסלב

פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן

פרק יא · פסוק מד

פסוק מג

"כי אני ה' אלהיכם". אין הכוונה "אני, כלומר ה', אני אלוהיכם", אלא: ה' הוא נשוא, ובכן: "אני ה' אלוהיכם". ראיה לכך הוא הפסוק שבא אחריו שבו – וכן בהרבה פסוקים אחרים – כתוב "אני ה'" בלי התוספת "אלוהיכם". "והייתם קדושים כי קדוש אני". ראויה לתשומת לב העובדה, כי בכל ספר ויקרא המלה קדוש, כשהיא מוסבה אל ה', כתובה מלא, כלומר בוא"ו, ואילו כשם תואר לבן אדם כתובה תמיד חסר וא"ו. זה וודאי לא בדרך מקרה. תופעה זו דווקא בספר, שהוא מכיל גם "ספר קדושה", אין בה אלא כדי ללמדנו, שבעצם רק ה' הוא הקדוש המוחלט, ובו כל המידות המוסריות הנעלות, ואילו בן אדם יכול להשיג את הקדושה רק באופן יחסי, ולכן יעודו של האדם ללכת אחרי ה' הקדוש המוחלט, כדי לעלות למדרגת הקדושה בגובהה האפשרי. "כי אני וגו' והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני" – פירושו לפי זה: אני, שנותן לכם את החוקים האלה, כדי שתתרחקו מן הטומאה, אני הויה אלוהיכם, לכן היו קדושים, ושמרתם בדיוק את החוקים האלה, והחוקים שאני נותן לכם מוכרחים להביא אתכם לידי קדושה. במס' ברכות נג: דורשים חכמינו פסוק זה לנטילת ידים במים ראשונים ובמים אחרונים. את מצות נטילת ידים מחשיב התלמוד, בכורות ל: כהכנה לטהרות וקורא אותה "כנפים" (כנראה, כנפים - כפים, השוה הערוך הוצ' קוהוט, ערך כנף. שונה מזה דעת הירש בסוף פרק יא).

"ולא תטמאו את נפשותיכם". רומז שאכילת הטמא גורמת מלבד "שקוץ נפש" גם "טומאת נפש", שהיא במהותה "החלשת המרץ המוסרי החפשי" ואי יכולת הנפש להשיג את הקדושה.

"בכל השרץ הרומש". אע"פ שאין פרה ורבה" (תו"כ) במקומות אחרים כתוב תמיד "שרץ השורץ". מובן הפועל שרץ הוא: פרה ורבה, לכן מתרגם אונקלוס "שרצו בארץ - אתילידו. ואם כאן בא בדרך יוצא מן הכלל התואר הרומש, הרי כולל איסור זה גם חרקים ותולעים שמתהווים על ידי הולדה מעצמה בלי שיתוף בע"ח בן מינם. (זוהי תפיסת הרמב"ם של "אין פרה ורבה").

תוכן העניינים

פירושי רד"צ הופמן על ויקרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה