פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן
פרק יא · פסוק מג
"אל תשקצו וגו' בכל השרץ". פסוק המקיף את כל השרצים באיסור כולל. וגם זאת מגיד לנו הפסוק, שהמאכלים האסורים גורמים לשיקוץ נפש (התגברות התאוה), כלומר, מעוררים את היצרים הבהמיים ומגבירים אותם במידה כזו, שהם שולטים באדם ומדכאים את הרוח האלוהית (השוה כ כה).
"ולא תטמאו בהם". בתו"כ מוסבר, כי כאן אין הכוונה לטומאה חמורה, היינו טומאת הגוף והבגדים, כי אם רק "פסול הגוף" (באכילת שמונת השרצים נטמא גופו של האדם בנוגע לאכילת תרומה וקדשים). ברם, לפי יומא פ: טומאה זו אינה מדאורייתא.
"ונטמתם בם". מאונקלוס אנו למדים, כי "נטמתם" נגזר משורש "טמא", האל"ף חסרה כמו במלה "מרשית" בדברים יא יב.
"תטמאו בהם ונטמתם בם", הוא הניגוד לכתוב "והתקדשתם והייתם קדושים", שכוונתו: חיו בקדושה והייתם קדושים, חיו לפי חוקי ה', היו תמיד נכונים למלא את רצונו, ותגיעו למדרגת "בצלמנו כדמותנו" ויהיה לכם חלק בקדושה האלוהית. וכן – "ולא תטמאו וגו'" משמעו: אל תטמאו עצמכם, כלומר אל תעברו על חוקי ה', "ונטמתם בם", שבכך אתם נעשים טמאים, מתרחקים מן ה', ובלתי מוכשרים לשאוף לקדושה. חכמינו ביארו פסוק זה במס' יומא לט. "תנו רבנן אדם מטמא עצמו מעט, מטמאין אותו הרבה, מלמטה מטמאין אותו מלמעלה, בעולם הזה מטמאין אותו לעולם הבא. תנו רבנן והתקדשתם והייתם קדושים, אדם מקדש עצמו מעט מקדשים אותו הרבה, מלמטה מקדשים אותו מלמעלה, בעולם הזה מקדשין אותו לעולם הבא".