אור ברסלב

פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן

פרק יא · פסוק מא

פסוק מ

מא-מה. הפרשה מסיימת בחוק מאכלות אסורות, כך שדיני הטומאה והטהרה (פסוקים כד-מ) נראים כמאמר מוסגר בתוך חוקי המאכלות האסורות. זה מוכיח שעיקר כוונתה של פרשה זו (פרק יא) להזהיר בפני טומאה ממשית של הנפש, ולכן ניתן בסוף נימוק שמכוון רק לחוקי המאכלים. את האזהרה שבחתימה בפסוקים מג-מה אי אפשר היה לסמוך אלא אל חוק מאכלים, ולכן היה הכרח להביא בסוף הפרשה חוק כזה. הפרקים הבאים – יב-טו – עוסקים שוב בעיקר בעיניני טומאה וטהרה.

"וכל השרץ". פסוק זה הוא המשך לפסוק כג, שם מדובר על איסור אכילת שרץ העוף, וכאן ניתנת האזהרה בנוגע לשרץ הארץ. "שרצי העוף" הם שרצים בעלי כנף ו"שרצי הארץ" הם שרצים בלי כנף והרמשים שעל הארץ. גם השרצים שחיים במים נקראים "שרצי הארץ" כשנתלשו מן המים וראויים להיקרא "נבלה" (ראה לעיל על פסוק י). לפי חולין סז הרמשים שנולדו על הפירות שמחוברים אסורים מיד (מכיון שתנועותיהם בתוך הפרי שוות לשריצה על הארץ), ואילו הרמשים שנולדו בתלוש אסורים רק משעה שיצאו לאויר העולם.

תוכן העניינים

פירושי רד"צ הופמן על ויקרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה