אור ברסלב

פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן

פרק יא · פסוק לט

פסוק לח

לט-מ. בעוד שלעיל בפסוקים כז-כח, לה-לח, בא השם "נבלה" בלי שום הגדרה נוספת, כאן, כשמדובר על נבלה של בהמה טהורה, היה הכרח להגדיר ביתר דיוק "וכי ימות וגו'", שהרי "נבלה" מציינת כל חיה מתה, בין שמתה מאליה בין שמיתתה נגרמה בידי אדם. לכן אומר הכתוב בבהמה טמאה בקיצור, שנבלתה מטמאה. לגבי זו אין הבדל מה גרם למותה, המיתה עושה אותה תמיד טמאה, ואפילו שחיטה אינה מתרת אותה ואינה מוציאה אותה מכלל נבלה. לא כן בבהמה טהורה, שאין נבלתה מטמאה אלא אם כן מתה מאליה. "כי ימות מן הבהמה", הרי גופת המתה מטמא, אך אם המיתה נגרמה בידי אדם, גרמה השחיטה, ובזמן הנדידה במדבר אפילו נחירה (עיין ביאור ליז, טו), שנבלתה הוחזקה כטהורה (עיין "איזראעליטישע מונאטסשריפט" (מוסף לשבועון "יידישע פרסה") ש' 1895, עמוד 39), וזה הטעם, שהחוק על נבלת בהמה טהורה בא בסוף חוקי הטומאות, להורות שהיא שונה משאר נבלות. – לדעת התלמוד, חולין קכח: מדבר הכתוב כאן גם על טומאת אבר מן החי, מה שיוצא מתוך הלשון "מן הבהמה". ביטוי זה מלמד גם, שאפילו בהמה שאסורה באכילה מחמת טריפות, טהורה היא אם מתה על ידי שחיטה כראוי, ואילו בהמה שנשחטה שלא כהלכה, או שהסימנים נעקרו במידה כזו שאי אפשר להכשיר אותה על ידי שחיטה, היא נבלה. על חלב נבלה עיין לעיל על ז כב, ועל דם נבלה עיין משנה עדיות ח א ובביאורי, שם.

תוכן העניינים

פירושי רד"צ הופמן על ויקרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה