אור ברסלב

פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן

פרק יא · פסוק לח

פסוק לז

"וכי יתן מים". במס' קידושין נט: מסיק התלמוד מתוך העובדה, כי לפי הכתיב הבלתי מנוקד אפשר היה לקרוא "יִתֵּן" ולפי המסורה צריך לקרוא יותן", כי "יותן דומיא דכי יתן וכו'", שכאן מדובר על נתינת מים שלא בידי אדם אבל היא לרצונו של האדם ("ניחא ליה"). אגב, לא צריך שהרטבת הפירות תיעשה לרצונו של אדם, אלא אפילו אם רק כוונתו היתה שהגשם שיורד באותה שעה ישטוף את הכלי שלו, והמים האלה הרטיבו גם את פירותיו, דיו להכשיר לקבלת טומאה. אלא שהכלי שהורטב ברצונו יהיה תלוש (וכן גם "תלוש ולבסוף חברו" נחשב לתלוש, השוה חולין טז.). בענין הדרש "יותן דומיא דיתן" מעיר שד"ל (לפי המובא אצל מקלנבורג) לפסוק שלפנינו: "יש פעלים שלנפעל שלהם יש מובן של סביל, בלי להתחשב עם עושה המעשה, משום שאפשר שהמעשה נעשה מאליו בלי עזרת ידי אדם. כך, למשל, - "העץ נשרף" היה משמעו רק שהעץ הובער, ולאו דווקא שבן אדם שרף את העץ. בפעלים כאלה משמש בנין פּוּעַל, אם רוצים להגיד שהמעשה נעשה על ידי אדם. למשל, בפרק י פסוק טז נאמר: "דרש דרש משה והנה שורף", ודווקא העובדה הזאת, שהחטאת נשרפה בידי אדם, עוררה את כעסו של משה רבנו, אילו היתה נשרפת מאליה, לא היה כועס. בדומה לזה "נשפך הדשן", שאינו מתחשב בזה אם נשפך בידי אדם או מאליו. ואילו בספר במדבר לה לג נאמר: "לדם אשר שֻפך בה", להגיד כי הדם נשפך בידי אדם. "נזרק" משמעו: נזרק באיזה אופן שהוא, ואילו "מי נדה לא זרק עליו" (במדבר יט יג) משמעו, שהמים לא נזרקו עליו בידי אדם. "ונכרתה הנפש" מובנו, שאותו אדם ימות מאליו, ואילו "והאשרה אשר עליו כוּרתה" (שופטים ו, כח) האשרה נכרתה בידי אדם. כך יש להבדיל בין נפקד לבין פֻקַד. ובזה יובן הדרש "יותן דומיא דיתן" וכן "עובד דומיא דעבד" בדברים כא ג, כי מכיון שיש להתחשב בעושה המעשה, היה צריך המעשה להיעשות לכל הפחות לרצונו של האדם". – האוכלין, שנרטבו פעם, יעמדו בהכשרתם גם אם הרטיבות תתייבש. שבעת מיני המשקים שיש בהם להכשיר, נזכרו כבר לעיל על פסוק לד. בנוגע ל"טמא הוא לכם" ראה לעיל על פסוק לה.

תוכן העניינים

פירושי רד"צ הופמן על ויקרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה