אור ברסלב

פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן

פרק יא · פסוק לב

פסוק ל

לב-לד. "וכל וגו'". לפי המובן הפשוט מוסבה המלה "מהם" על השרצים שנזכרים בפסוקים כט-ל, שלפי שנזכרים באחרונה נסמכים אליהם דיני הטומאה של כלים ואוכלין, שחלים גם על כל טומאות אחרות. אך מכיון שלהלן בפסוקים לה- לח מכונים השרצים המתים בשם נבלה, מוצאים כאן הספרא והתלמוד (חולין עד.) את ההלכה על טומאת אבר מן החי של שרץ. ומשמעות "יפול מהם" היא לפי זה: אם יפול אבר מן השרץ. "במותם" מכוון, איפוא, לאבר שאבדה חיותו ושאינו מתחדש כמו בשר הפורש מן החי, שהוא "עושה חליפין". נסמך על זה הדין: מיתה עושה ניפול" (חולין עג:), היינו: מיתת החיה משפיעה קודם כל על האברים המדולדלים, שנחשבים מתים עוד לפני מות החיה עצמה. אולם "אין שחיטה עושה ניפול", לשחיטת חיה טהורה אין אותה ההשפעה. אבר המדולדל אסור לאחר השחיטה רק מדרבנן והוא אינו מטמא. אך יש דעה שגם שחיטה עושה ניפול.

"מכל כלי עץ", המ"ם ממעטת סוגי כלי עץ אחדים כאשר יפורש להלן.

"בגד", משמעותו "כל שהוא טווי ואריג". במה שנוגע לשיעור, יש להבדיל בין חמרי צמר ופשתים לבין חמרים אחרים. בסוג הראשון שיעור "בגד" הוא שלוש על שלוש אצבעות, מן הסוגים האחרונים "שלושה על שלושה" טפחים (השוה שבת כו: ואילך).

"עור", כלים שנעשו מעור. יוצאים כלים שעשויים מ"עורות שבים" (תו"כ, משנת כלים יז יג), כמו שבכלל חיות שבים אינן מטמאות במיתתן, ואינן מקבלות טומאה.

"שק". זה אריג מצמר עזים, הנקרא בס' במדבר לא כ: "וכל מעשה עזים". זה כולל כל הכלים שעשויים מחמרי חיות יבשתיות. חוץ מחמרי עופות (השוה משנה כלים יז כד, חולין כה:). המלה "שק" באה ללמד שכלי צריך שיהיה לו "בית קיבול". פשוטי כלים (כלים שטוחים), מן החמרים הכתובים כאן אינם מקבלים טומאה (לאלה אין משתייכים כלים פשוטים אשר אפשר לארוז בהם חפצים, כמו בגד ועור רך, ראה תוס' שבת סג: ד"ה מנין). אולם יש להבדיל באלה בין כלים "משמשי אדם", כגון סולם, לבין כלים שהם "משמשים את האדם ואת משמשי האדם", כגון שולחן. אלה האחרונים אפילו אם הם פשוטים מקבלים טומאה (אולם עיין תוס' סוכה ה. עירובין לא. ורמב"ם הל' כלים ד א). לדעת ר' יוסי (כלים טז ז) הכלים שהם משמשי משמשיו של אדם", כשהם תמיד (גם בשעה שאין משתשמשים בהם) נמצאים ליד הכלים, כגון מכסה על הכלים, מטמאים אף אם הם פשוטים. ועוד לומדים מכאן, שהכלים צריכים להיות דומים לשק, שיהיו "מיטלטלין מלא וריקן". לכן יוצאים מכלל זה כלי עץ העשויים לנחת (כלומר עשויים לנוח במקומם), כגון אלה המחזיקים מ' סאה נוזלים (כלים טו א, חגיגה כה:). אולם כלים העשויים לשבת או לשכב עליהם וכיוצא בהם ("ראוי למדרס", השוה ביאור לפרק טו פסוק ד), מקבלים טומאה גם אם הם פשוטים, ולדעת אחדים אפילו אם עושים לנחת (השוה תוס' מנחות ל.).

"אשר יעשה מלאכה בהם". כוונתו למעט אותם הכלים, שאינם עשויים בעצמם למלאכה וגם חיפויי כלים (תו"כ). על דבר כלי מתכת ראה ביאור לפסוק לה.

"במים יובא". בתו"כ נאמר כאן: "כולו כאחת. יכול מקצת, ת"ל ובא השמש וטהר, מה טהרה האמורה למטן ביאת שמש כולו כאחת אף כאן וכו'". זאת אומרת אנו מדמים "יובא" כאן ל"ובא" השמש: מה שם כולו כאחת, אף כאן.

תוכן העניינים

פירושי רד"צ הופמן על ויקרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה